מאמר מעורר.. יגרום לכל אחד ואחת מכם להבין.. שאנחנו בעצם חיים, חיים תלותיים, גם אם נדמה לנו שאנחנו עצמאיים ומצלחים, אנחנו עדיין ללא ספק תלותיים
יש לכבד את חופש הביטוי, אפשר להעריך מוסיקה ויצירה טובה, יש להוקיע קיצוניות חודרת,פוגעת ולא ראויה.
אני יושב על חדר המדרגות במלונית בויאטנאם לא מצליח לעצור את הדמעות והגרון שלי חנוק. אני מבין שמכאן אפשר רק לצמוח... והמשפט מה שלא הורג מכשל מקבל משמעות יתרה. שנייה אחרי אני מרגיש שמחה...
מחשבות של אמצע הלילה... הרגעים השקטים האלה של קבלת תובנות
לדעתי ביקורת בונה בכלל הורסת. אבל מה אני יודעת בכלל...