אני: לילה
הוא: טוב
אני: חלומות
הוא: פז
אני: שינה
הוא: מתוקה
אני: אוהבת אותך עד השמים ובחזרה...
הוא: אוהב אותך עד אלוהים ובחזרה!
 
לא, זה לא בן זוגי, המאהב שלי או החבר הוירטואלי שלי :) 

זה ג. ילדי היחיד, בן התשע וחצי וזהו ריטואל הלילה הקבוע שלנו... כל ערב אחרי ה: מקלחת, ארוחת ערב, פורנטייט ועוד קצת פורנטייט ועוד טיפ טיפ פורנטייט ועוד משחק אחרון של פורנטייט (טוב נו, הבנתם את הרעיון), אנחנו מנהלים את הדו שיח הזה. שיח קטן, עם משמעות עמוקה שמזכירה לו ולי  אהבה מהי.

אהבה אמיתית וטהורה בן אם לבנה, אהבה ללא גבולות, שללא קשר לקשיי היום והעבודה, ללא קשר לדברים הקטנים (והגדולים) שאנו חווים בחיי היומיום שלנו, ללא קשר לצרות האישיות שלנו ולצרות הארץ הישראליות שלנו, מהווה את דקת האושר שלנו.

איכשהו בעולם התזזיתי שכולנו חיים בו, עולם בו הטלפונים, המסכים וכל רעשי הרקע (עם עומר אדם או בלעדיו :) אנחנו שוכחים מה חשוב באמת, מה נכון באמת, מה זו אהבה. בואו ניקח את רגעי הקסם הללו, נהפוך אותם למקדש הפרטי שלנו, נסתכל לילדנו בעיניים ונזכיר להם ולנו שיש אהבה בעולם, אהבה פשוטה, כנה, אמיתית...

ננהל דו שיח, נתעניין בחייהם, בדברים הקטנים והכאילו לא חשובים, נשתף אותם בחוויות שלנו כבוגרים -
נ ד ב ר!!!
זו לגמרי לא מילה גסה, נחליף את התקתוק במקלדת, את האסמסים, האימיילים והאימוג'ים במבט, בשיח, בליטוף, חיבוק ובנשיקה... 

זה קל, זה פשוט, זה לא עולה כסף ובעיקר זה גורם לאושר!

אהבה - לא מה שחשבתם :)

זהו הפוסט הראשון שלי, הבתולי, הכן והאמיתי... זהו פוסט על אהבה.