ישבתי על הרצפה בוכה ונסערת הוא אפילו לא ניגש אליי , לראות מה איתי , אם הכל בסדר . 
אני עייפה , העיינים שורפות , נחנקת מהדמעות , אומרת לעצמי " חתיכת אפס , לפני שניה הוא צרח עליי כמו בהמה , רב איתי ושבר את כל הבית , מאיפה החוצפה הזאת לשבת לראות טלוויזיה ברוגע כזה שאני שרועה על הרצפה ובוכה כמו ילדה קטנה שלקחו לה צעצוע ". 
אני מסתכלת לכיוון שלו , לראות אולי הוא מסתכל עלי , אולי אכפת לו ממני . הוא עדיין שקוע בטלוויזיה , אני מתאכזבת . אני רוצה לארוז תיק ולברוח , לצאת מהבית , אבל אין לאן . מאוחר בלילה מפחיד ברחובות של תל אביב . פתאום הואא קם לכיווני , אני רק רוצה לקבל חיבוק ולשמוע סליחה , במקום זה הוא סוגר את האור , נכנס למיטה והולך לישון . מה אני יעשה עכשיו? , אני ישאר לישון על הריצפה , או שאני יכנס לישון איתו במיטה ? ואם הוא יצעק עלי ויכעס ? אני חסרת אונים , הרי אין עוד מקום לישון חוץ מהריצפה . אנחנו גרים בדירת סטודיו קטנה בתל אביב , מיטה וחצי , ארון 2 דלתות שירותים ומקלחת ומטבחון קטן . אין ספה אין גם עוד שמיכות לשים על הריצפה . הבכי והעצבים שהיו קודם גרמו לכאבי ראש וחולשה , כבר לא אכפת לי לישון על הריצפה , אני רק רוצה לקום בבוקר ולעוף מפה , לחזור לבית של ההורים בדרום , לקבל חום ואהבה . 
לא עברו יותר מידי דקות ונרדמתי שם על הריצפה הקרה בדירת חדר קטנה בדרום תל אביב ...