זה עתה חזרתי מהסרט "אהבה", זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2012 ומועמד לחמישה פרסי אוסקר. משחק מעולה, במיוחד של ז'אן לואי טרינטיניאן, אבל … סרט מדכא, התדרדרות של אשה עד לסוף הידוע מראש, ומה שהכי מפחיד, זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו. העלילה מתחילתה עד סופה מתרחשת בדלת אמות (מלבד הפתיחה באולם קונצרטים), מה שלא מוסיף אף קרן אור לאווירה המעיקה. הומור? הצחקתם אותי. היו כשלושה או ארבעה רגעי נגינה על פסנתר אבל איך שהתחלתי ליהנות הם נקטעו באחת, כל אחד מהם. שקלתי לצאת באמצע הסרט ועוד הרבה לפני האמצע, ואני מצטער שלא עשיתי את זה. המלצה שלי, מי שלא מזוכיסט שילך לסרט אחר.