טוב שלום לכולם קוראים לי אביחי ואני נער בן 17 היום אני רוצה לדבר איתכם על אוטיזם נושא מאוד רגיש בחברה הישראלית 2015 שנה שעברה בבית ספרי קיבלנו תלמידי הכיתה ספר בשיעור ספרות שקוראים לו המקרה המוזר של הילד בשעת ערב הספר מדבר על נער אוטיסט בשם כריסטופר וכחלק מהעבודה על הספר נשאלנו שאלות ואחת השאלות הייתה

"כתוב על תובנה או מסר שמצאת ביצירה וכיצד הגעת לתובנה או למסר?"

ואני כהרגלי כשאר שואלים אותי שאלה כזאת אני ישר מתחיל לחשוב בדרך פילוסופית אז עניתי בניסוח הבא:

לא רק בני אדם שנולדים עם 46 כרומוזומים המוגדרים כאנשים "נורמאלים" יכולים להצליח בחיים ולהשיג מטרות גם אוטיסטים שנולדים עם זוג אחד פחות של כרומוזומים או אנשים בעלי צריכים מיוחדים אחרים יכולים להצליח זאת התובנה שלקחתי עימי מהסיפור זה המסר שירשתי מסיפור זה. בסיפורנו אנו רואים את כריסטופר שיש לו סוג של אוטיזם ולמרות הניתוק שלו מהסביבה הוא מתגבר על הכל בשביל המטרה שלו הוא יוצא לבחוץ ומחפש אחר הרוצח של הכלב שואל אנשים מה שעל פי התפיסה של רוב אנשים לא יכול להיות על ידי אוטיסטים.

כריסטופר עושה קיברת דרך, הוא מוצא מי הרג את הכלב שלו, הוא מבין שאביו שיקר לו ושאמא שלו חיה. הצעד הגדול ביותר מגיע בעקבות השמיעה על הודעה הזאת, בתור אוטיסט הוא "לוקחת את עצמו" ונוסע ללונדון, כאשר הוא מגיע ללונדון הוא מרגיש "קטן בן ענקים", ולמרות זאת הוא הולך ומחפש את אמא שלו ובזכות מעשה זה ועוד מעשים רבים ששמעתי על אוטיסטים וראיתי שיניתי את תפיסת עולמי לדעתי כריסטופר הוא ילד מבריק ומקסים ובכללי האוטיסטים, האוטיסטים הם גם בני אדם ולפעמיים הם גם יותר טובים מאיתנו בני האדם המוגדרים "כנורמאלים" שמידי פעם מסתכלים על אנשים עם אוטיזם ואומרים אין מצב שהאדם הזה הנער הזה בעל האוטיזם יכול לעשות משהו אבל פלאי פלאים הוא יכול ואפילו מעל המצופה ואיך אומרים "אם תרצו אין זו הגדה" לדעתי הכל בראש ועם עבודה ותמידות אפשר להפוך כל אוטיסט במידה, לטוב יותר. ואפילו חלקם יכולים להיות מובילי חברה.