אור ראשון,
זיו שחר יום חדש,
מהלך פני ארץ דוממה-
אורחים מקדם.
עת טל רענן ינצוץ על פני כל עלווה,
וצלל אחרון ימלט נפשו.

ובחצי היום,
אשא עיני אלי מרום,
וחמה נעתקה ממקומה.
ומשם ינוח מבטי על צמחי ארץ הומוה-
ויבש הטל.
ואדע, שהייתה זו תהילת בוקר,
שחלפה,
ואיננה עוד.