"אלוהים קיים או לא זאת לא השאלה, צריך אלוהים. גם אם אלוהים איננו השכל האינפנטילי ימציא אותו, כי לשכל אינפנטילי יש צורך פסיכולוגי" אמר אושו. המילה "אלוהים" נחה בטבור האינטלקט שלנו ומשיקה פעם אחר פעם את הרעיון כי אלוהים הוא ה"אבא" של כולנו. האל היהודי הערטילאי תמיד היה מוקד פרימורדיאלי הנטוע בתודעה הקולקטיבית בעולמנו המגושם. ההכרה המובלעת שהכול תלוי בידי "אבא" אינה שייכת לשדה הרוחני העכשווי כי אם לשדה האסתטי-דתי הממוסד. הדת מביאה לביצורו של קו פילוסופי-דתי רשמי בקרב המאמינים שמדגיש כי אלוהים הוא "אבא". רעיון האלוהים ממוחזר שוב ושוב ושומר על עקביות, הוא אומר כי יש להיות מכופף לקרדינל האולטימטיבי שיש בכוחו לעזור או להעניש את האדם על פי מעשיו. אך מידי פעם ישנה דליפה של רעיונות חדשים ממוחות מודרניים יצירתיים. ה"אבא" היהודי סופג הרבה אש מהכיוון של הדור החדש שמאמין בקיומם של חוקי יסוד קוסמיים ואינו נשען על תומך חיצוני. בעיני אדם בעל עיניים "מרדניות" ישנה גאות של התנגדות פילוסופית הדוגלת בקונספט "חדש" שרומז כי אלוהים הוא תוצאה של היריון מחוץ לרחם ומצדד בהצהרה המפורסמת של פרידריך ניטשה שאמר כי "אלוהים מת". הוא מאמין כי המילה אלוהים נתונה לפרשנות והפכה לאידיאולוגיה מבויתת שנולדה מתוך תרבות מסוימת ונחה במוחותיהם של חסידיה.

"אלוהיות" היא מילה הרובצת בלשונותיהם של חובקי העצים והסמי-מאמינים. היא מציינת מצב טוטאלי יותר, היא מנתקת את האדם מקונוטציה של דמות האב ורוקמת חיבור קולקטיבי לשלם. ע"י היתוך אבסטרקטי היא יוצרת סינתזה. באמצעות שימוש במילים נכונות ניתן לעצב אידיאולוגיה שנחה בתנוחה ארעית ולהמיר אותה לפוזיציה אחרת. האמונה הרווחת אומרת כי שינוי במחשבה יוצר אלכימיה, הוא יוצר הפריה אורגנית שמתוכה נולד אלוהים טבעי יותר, חדש יותר ואמיתי יותר. אלוהיות היא שכינה אימננטית במציאות הגשמית, היא מצמיחה ניצני מחאה בליבם של אנשים ומעוררת את יצר היעוד.   

במהלך השנים עבר אלוהים מתיחות פנים רבות וקיבל משמעות שונה בכל פעם מחדש. האלוהים של מרבית האנשים נוצר במעבדה ולכן אינו נותן משקל לרובד האסטראלי, אותו מימד שנטוע בעולמות עליונים. החוקים הקוסמיים אינם מתאימים עצמם אל הפרט, הם אינם פועלים על פי המציאות הקונטינגנטית של אנשים, אלא על פי סדר מובנה. לכן חשוב לרדוף אחר התשוקה שלנו, להסתער על החיים במרץ ולצוד את החלום שלנו. על ידי מילוי של התפקיד המיועד לנו אנחנו למעשה מסדרים את היקום.  

האלוהים של אנשים רבים הוא אלוהים פוליטי, הוא דוחף אותם גבוה, אבל לא באמת, הגובה הזה מזויף, הם לא גדלים לתוכו, פרופלור המספרים מרים אותם. אלוהים פוליטי הוא פוליטיקה של מספרים; ככל שיש יותר אנשים שמאמינים במה שאתה מאמין כך הרוח במפרשים שלך תנשב חזק יותר, וכאשר אתה נמצא במיעוט הרוח הגבית פוחתת ואינה נותנת את כל המנועים. "פוליטיקת המספרים" מכניסה רוח תעשייתית לרובד התיאולוגי-אידיאולוגי-דתי ויוצרת הכלאות מכוערות בין רוחניות לבירוקרטיה, בין דתיות לפוליטיקה ובין נאורות לבורות. ראשי מפלצות של כפייה דתית המולחמות בגסות מרכינות את ראשם, יורקות ארס למוחות חופשיים וחונקות את חירותם באצבעותיהן המנוסרות. ללא האנטידוט הנכון, חירות לחיפוש עצמי, עלול הארס להטיל סנקציות חברתיות קשות על העוברים המתפתחים במוחות צעירים.

אבל לא הכול אבוד, הבטן המלאה של בודהה מגיעה עד למערב. למרות שהאלוהים היהודי הוא אלוהים כשר למהדרין, חסידיו, חנוטי הציציות, אימצו את הרעיון שהגאולה מתחילה מבפנים. הכלאת דתות ב"ניתוח כירורגי" נכון ואימוץ רעיונות מבית חם יכול לעודד ישות פוזיטיבית מהותית השוכנת בגרעין האישיות ולהעניק נקודות מבט מגוונות ומעניינות על החיים.