בס"ד
  'דרך חזרה'
הוא עמד על קצות האצבעות. מנסה להתמתח ככל שיכול. זה לא עזר.
המתופף הגביר את עוצמת התופים.
הרגלים הגדולות של הבחורים הנלהבים קפצו מהר יותר.
והסתירו לו את החתן. הוא כמעט התייאש מלחכות שם.
החליט ללכת לבר. זה עם העיצובים המיוחדים.
הוא ייקח סיגר. אחד כזה ארוך שבפנים יש תפוחי אדמה חמימים ורכים. 
אבל, אז לפני שכמעט הלך משם.
פתאום היה פתח כזה. בתוך המעגל.
והרגליים  של הבחור הגבוה לא היו במעגל יותר.
הם דיברו עם הזקן האפור ולחצו לו את היד חזק חזק.
הוא הביט בו במבט מלא רחמים. בטח זה כאב לזקן האפור.
מסכן. הוא דווקא עשה רושם טוב. למה מגיע לו עונש ?"
העניים חזרו והביטו שוב במעגל.

בינות לרגליים המפזזות שרקדו בקצב אחיד.
הוא הצליח לראות רק לרגע  את הבפנים של המעגל.
הוא היה שם. החתן.
רוקד באמצע. סמוק כולו מהתרגשות ומאמץ גם יחד. 
"איך הם יודעים לרקוד כל כך יפה? הבחורים הגדולים.
ולכולם יש מכנסיים שחורים כאלה בוהקים.
זה יפה כל כך ומתאים. בטח הם תכננו את זה הפתעה לחתן.
אולי שם בישיבה יש גם שיעור לשמחת חתן וכלה?
אחרת איך הבחור הג'ינג'י מצליח להרים כסא בשיניים?.
מי יודע. אולי כשיהיה גדול. הוא יהיה כמוהו.
ירקוד ככה באמצע המעגל עם החתן בהתלהבות. ויחזיק כסא בשיניים.
פתאום הם שוב באו. הרגליים השחורות.
והסתירו לו את הכסא והשניים של  הגינג'י הנלהב.
 נמאס לו לעמוד שם.
 
טרררר ארוך קטע את המהומה ששררה בחדר.
הנייד שלו טרטר בכיס בעקשנות  ללא הפסקה.
נודניק. חשב לעצמו בכעס.  ולחץ על הכפתור הירוק.
"הלו??" קצר וקטוע. נושף לתוך הנייד.
"הלו. עם מי אני מדבר ?"
"גו'."
"אוקי. גו' הפעם התסריט שלך יעלה על כולם ."
"סורי. על מה אתה מדבר? "
"על הטיסה שלך כמובן. המצלמות מוכנות ?"
"יס. אוף קורס. כבר במזוודות ."
ההוא מעבר לקו. נראה שבע רצון.
"אם יורשה לי לשאול. מי אתה ידידי הנכבד ?"
"ידיד? לאו דווקא.
נכבד?. אכן ."
"אני המפיק של כול הסרטים והצילומים שלך ושל החברים שלך ."
"אני מבין..."
"חליפת צלילה יש ?"
"אהה ."
"רובה צייד מאובזר ?" "מפות ?"
"אהה ."
ההוא מעבר לקו. ווידא שהכול עומד על מקומו בשלום.
כול מיני טיפוסים יש לו בעולמו של הקב"ה.
הוא ילמד עם הזמן להסתדר עם כולם.
" שמע בחור. אתה חייב לטפוח לך על השכם בשמי. בסדר ?"
"אין הרבה טובים כמוך..."
הנייד שלו נעשה קל יותר. וגם החששות בלב שלו.
"אני חושב שאמליץ עליך להספיד אותי במקרה הצורך האם כבודו מוכן ?"
נו נו בחור נחמד שיהיה בהצלחה.
 
 
 
איזשהוא זבוב טורדני זמזם לו שהוא שכח דבר מה חשוב.
הוא לא הצליח להיזכר בשום אופן מהו הדבר.
ג"ו היקר". פקד לעצמו בנחרצות.
"תחשוב כמו צלם מצליח. מה היה לוקח איתו למסע שכזה ?"
כמו צלם מצליח?. האומנם??
הזבוב עף לדרכו.
 גו' סגר את הארון בטריקה. מאפשר לספר החום. עם אותיות הזהב.
לנוח בשלווה על משכבו בתחתית המזוודה.
"אני נשאר יהודי. ויהי מה. "
הכריז לקירות באמונה עיקשת.
הוא לא שיער לעצמו עד כמה יזדקק להצהרה שכזו. שם בניכר.
* * *
ג'ו היטיב את משקפי השמש הרחבות על עיניו.
הג'יפ חיכה לו שם  ביציאה משדה התעופה. חדיש ונוצץ.
יצר ההרפתקנות שבתוכו התחיל לזרום בגופו.
מגביר את רמת האדרנלין בדם .
הוא לחץ על הדוושה בחוזקה.
הג'יפ זינק קדימה בלהיטות ובלע עשרות קילומטרים במהירות מפתיעה.
מד המהירות הורה על 132.
אך לא היה שם אף לא שוטר אחד שיאכוף את חוקי התנועה. 
הג'ונגל קבל את פניו בברכה. בשלל צבעיו וגווניו.
הפלשים סנוורו את העצים הגבוהים. גם המסרטה עבדה שעות נוספות.
הוא לא יכול היה לעקור את הנופים המופלאים ממקומם.
בצער רב הנציח אותם במצלמה הכבדה.
מותיר אותם מאחורי גבו המתרחק.
כעת המסרטה כוונה לכיוון ג'ירפה גבוהה שליחכה עשב מראש הצמרת.
גו' היה מוקסם.
הג'יפ השחור גמע בשקיקה קילומטרים נוספים.
ו...נעצר בחריקה מול עדר של פילים ענקיים.
הוא לחץ בהנאה גלויה על הכפתור האדום.
לא הייתה תגובה.
 
הוא ניסה בשנית. מוציא את כול תכולת המצלמה מקרבה.
בטריות?. יש. כמעט מליאות.
הוא חיטט בתיק מוציא את החדשות.
"שיהיה ליתר ביטחון". הפטיר לעבר עדר הפילים.
כרטיס זיכרון? מלא. עשרות ג'יגה היו לו שם.
כפי הנראה נוצרו  בייצור מיוחד. עבור בחורים כמוהו.
הוא לחץ שוב על כפתור ההפעלה. המצלמה לא הגיבה.
איך זה יתכן? מצלמה איכותית של קנון במשקל 15 קילו.
פותחת בשביתה?
האכזבה החלה קונה שביתה בליבו. אין לו מה לעשות כאן בלעדיה.
איתות ראשון משמים.
  
* * *
"הלו??"
הקו בצד השיני היה תפוס.
אוף ככה זה. אומרים שצרות באות בצרורות.
הנה זה קורה גם לו.
הנייד טרטר בכיסו. הוא לא הספיק לענות לפני שנדם.
הלו?? מדבר ג'ו.
"ג'ו?? אתה לא באפריקה במקרה ?" הקול הציני איים לפקוע את עצביו.
"שמע איתן. אין לי זמן למשחקים".
אני תקוע פה באיזה ג'ונגל מהמם. עם מצלמה חורקת. שפתחה בשביתה.
מה אני אמור לעשות ?"
נו. בחור מוכשר שכמוך. מצאת זמן להראות את הכישרון הזה לכולם?.
"אנחנו באמצע הפקה. אני זקוק לצילומים בדחיפות. "
"ואני זקוק למצלמה בדחיפות !."
אולי תפסיק לחשוב על ההפקות המטופשות שלך.
 ותמצא דרך יעילה לעזור לי .?"
המוזיקה הקצבית שבג'יפ התחילה לפרוט על העצבים הרופפים שלו.
הוא סגר אותה באחת.
אין לו ברירה.
הוא צריך לדהור יום וחצי לאזור הטרמינל.
למצוא איזה חנות שמבינה במצלמות. ולחזור שוב.
עיכוב של שלושה ימים.
* * *
הוא בדק עשר פעמים לפחות. שהיא פועלת כראוי.
ורק אז שיחרר את הדולרים לידיו של השחור. בעל ידי הענק.
"יו דונט בליב.?" השניים הלבנות ברקע השחור התחייכו.
"תייק דיס . דונט בי פרייד. אי אם דה בסט!!."
(קח את זה אל תפחד אני הכי טוב)
גו' הניד בראשו. בצורה לא מחיבת.
"יו אר טוריסט? רייט? "(אתה תייר נכון?.)
"יס. אי אם ." השיב בקצרה.
סו. יו קום?. אי גו תו דה פרטי. העניים שלמולו זהרו.
מה לו ולמסיבות של שחורים ?"
יצר הסקרנות בער בו. והוא שמע את הקול של עצמו  אומר.
אוקי . לצ' גו. לא הייתה לו ברירה הוא שינה את התוכניות.
בערב הוא יתקשר לאיתן וימרח לו איזה סיפור.  
אם זה לא יהיה משהו טוב. הוא לעולם לא יפסיק לצחוק על חשבונו.
נו מילא. לכול דבר יש מחיר.
והוא מוכן לשלם אותו. ברצון רב.
חוש הריח שלו להרפתקאות לא הטעה אותו.  לא הפעם.
הוא עמד שם. בין כולם לבן בין שחורים, והרגיש כנטע זר.
המצלמה. היא שעודדה אותו להמשיך להיות שם.
הוא לא יפספס.
הקול של איתן עלה לו פתאום.
"אתה לעולם לא מוותר על הבידורים הכי טובים.
כנראה זה פשר הצילומים המקוריים שלך ."
הוא הנהן ללא משים בראשו.
איצ' ביוטפול. שמע את השחור מהמהם.
ג'ו הרים את המצלמה גבוה. מעל התלתלים המקורזלים של השחורים.
ומיקד את העדשה לקבוצת בחורים נלהבת שרקדו ריקוד אפריקאי פרוע.
הבגדים הצבעוניים התבדרו ברוח. משווים להם מראה צבעוני למדי.
אין ספק. זה יהיה אחד הצילומים הטובים.  
 
הזבוב ההוא. הטורדני שוב הגיע. מהדהד לו בראש.
מעלה איזשהוא זיכרון מהעבר.
"איך הם יודעים לרקוד כל כך יפה? הבחורים הגדולים.
ולכולם יש מכנסיים שחורים כאלה בוהקים.
זה יפה כל כך ומתאים. בטח הם תכננו את זה הפתעה לחתן ."
 הוא גירש אותו בעקשנות.
ממשיך להרהר בו בנוסח משלו.
"איך הם יודעים לרקוד כל כך יפה? הבחורים הפראיים האלה.
 ולכולם יש פנים שחורים ושיניים לבנות בוהקות.
זה יפה כל כך ומתאים. בטח הם תכננו את זה הפתעה למצלמה שלו.
אחר כך הם ישבו כולם יחדיו. גם הוא.
הצטרף אליהם וישב מסביב למדורה הבוערת. צופה בהם בסקרנות
דרך המצלמה כמובן.
 הוא מיקד את העדשה לכושים הצולים במיומנות מפליאה.
בננות בגודל שמעולם לא ראה.
" איך הם לא נמעכות להם?" הפטיר בבדיחות. לא הייתה לו תשובה.
 רק כושי ענק ממדים שהושיט לו אחד לטעום.
גרם לו להוריד את היד מהמצלמה.
זה היה מעדן של ממש.
 
שאריות של בננות מבושלות. הזעיקה לשם אורחים קרואים במיוחד.
ג'ו חגג. יום מוצלח שכזה לא היה לו הרבה זמן.
הקופים התנפלו ברעבתנות על שאריות הבננות המבושלות.
אחד מהם עם ניצוץ שובב במיוחד. עמד על הבמה. מחקה בדיוק רב -
את הריקוד הפראי שאך לפני דקות ספורות רוקד שם בהתלהבות.
כמה קופים זריזים הצטרפו לחגיגה.
בעוד הראשון. זה עם הניצוץ השובב תופס את תפקיד המנצח התורן.
החיקוי היה מושלם.
* * *
ג'ו ניקה היטב את משקפי הצלילה. הם יהיו העניים שלו. בשעה הבאה.
לא היה לו חשק גדול שהם יהיו מטושטשות.
העסק של הצלילה במים הייתה  אחד התחביבים הגדולים ביותר שלו.
"קפוץ למעמקים.
גלה את המסתורין"
השיר התנגן לו בראש.  מנגינה נדושה של זמר מזדקן.
והוא קפץ! לעמקי מעמקים.
 ג'ו צלל בעומק 20 מטר והתחיל להרגיש את הלחץ בחזה.
נו מילא. לכל דבר יש מחיר.
והוא מוכן לשלם אותו. בחפץ רב.
שוניות האלמוגים הצבועות בצבעים מרהיבים.
 החביאו בתוכם דגיגים נמרצים.
המצלמה צילמה בכול כוחה. תסריטים עוצרי נשימה.
איתן יהיה מרוצה.
שפמנונים. נחשים, כלבי ים. סוסי ים. צבים.
 ודגים שונים ומשונים הונצחו על ידו בהתלהבות.
אפילו דולפין אחד שובב ומחויך. עבר על פניו. טועם בפיו את המצלמה.
ג'ו לא התאפק והחליק על גופו הקריח לטיפה הגונה.
נו מילא בעריכה יחתוך את הקטע הזה.
הדולפין הנלהב הפליג לדרכו.
פתאום ג'ו הרגיש איזשהוא שינוי באוויר. הוא לא ידע להגדיר לעצמו מהו.
שושנת הים לצידו עמדה על מקומה.
הלחץ בחזה לא התגבר. בכלל. אדרבא פחת.
הוא כנראה התרגל.  
אז מה זה ריח הסכנה שהוא מריח באפו.?
חוש הריח שלו מעולם לא הטעה.
ג'ו החליט לסמוך עליו. "מספיק להיום. השאר יחכה לבאות"
"קדימה." פיקד לעצמו ."התחל לעלות".
נותרו לו עוד דקות ארוכות של חמצן. והוא חישבן את הזמן בנינוחות.
מאוחר מידי.
צל כהה חלף על ראשו. מחשיך את הכחול של הים. וגם את הלב שלו.
הדגים סביבו נסו על נפשם מותירים אותו יחידי במאבק.
כריש.
המשמעות הייתה  נהירה לו היטב.
 
זהו. הוא יסיים את חייו במצולות  בין שיניים טוחנות של כריש.
ואף לא אחד ידע על מותו.
נו. לפחות יש לו את איתן שינאם בפאתוס. ויספיד אותו ברגש.
הכריש צד אותו במבטו. והחל לשחות במרץ לעברו. המבט היה מרושע.  
לרגע עלה בו חשק עז. להפוך לאחד מאבני הים הפזורים לרגליו על הקרקע.
המשאלה לצערו התגשמה. לרעתו.
ג'ו ניסה לברוח. זה לא הלך. הגוף שלו לא נשמע לו .הפך כנראה לאבן.
 הקור החל להזדחל אל ליבו.
איתות שני משמים.
מבחינתו זה היה מספיק.
הספר. ניצב למול עיניו במבט מאשים.
"ממעמקים קראתי ק-ה"
הקול פרץ לו מהלב מערער את שיווי משקלו.
"אלוקים. אני מפסיק עם המשחקים. אהיה בחור טוב. מבטיח ."
ההצהרה לא ריגשה במיוחד את הכריש. והוא פער את פיו ברעבתנות.
הרגל הייתה הראשונה ש'זכתה' לטעום מנחת זרועו. של הייצור המבחיל.
לא הייתה לו ברירה.
"ה' התייפח בכל כוחו. אנא אם... תו..תוציא אותי מפה א –זז א-נ-י...
אני ימסור את נפשי למענך. לעולם ."
גל חזק של מים תפס אותו בכוח איתן והעלה אותו מהמצולות. 
הכריש כשכש בזנבו בעצבנות מאוכזב על לקיחת טרפו.
ורק שובל של דם אדם. העיד על הדרמה שהתחוללה שם.
* * *
הוא תפס את הטיסה הראשונה לישראל. ברגע שאחרי האחרון.
עשר דקות לפני שהמטוס המריא.
מערכת הכריזה הרועשת. העירה אותו מהתנומה המתוקה בה היה שקוע.
הדיילת הורתה בקול צפצפני "נוסעים יקרים. נא לחגור חגורות בטיחות" 
התנודות הורו על נחיתה.
* * *
 
הם ישבו שם. איתן והוא וצפו בווידיאו .
הכושים ריקדו במסך בקפיצות פראיות במיוחד.
 סחרחורת מילאה את ראשו.
"שמע. גו'. אתה מקבל כפול ממה שסיכמנו.
 אתה פשוט גדול. אין על הצילומים שלך"
"זה עלה לי ביוקר. שום כסף שבעולם לא יעזור לי כרגע ."
"אתה מדבר בחידות. כנראה עייף מהטיסה. לך תכין לך קפה שחור ."
והוא הלך...
כשחזר עם הכוס המהבילה ביד.
איתן עמד המום כולו מול המסך.
הכול תועד במצלמה.
הכריש. הפחד. הזעקה שלו שנבעה מעמקי לבבו. והגל שהציל אותו.
שובל של דם היה המראה האחרון. הרגל התחילה לכאוב לו נורא.
"תגיד נפצעת"? הקול היה מלא רחמים.
הוא לא ענה. רק הצביע על התחבושת הלבנה -
שבצבצה מהמגפיים הגבוהות.
"אז הבידורים שלך עולים לך ביוקר. אה ?" "בחור חסר מזל שכמוך ."
"אהה. איתן אני עוזב ."
"מה אתה רציני? אתה יודע מה. לא נשלח אותך יותר לג'ונגל.  מבטיח!.
למרות שלעניות דעתי הפגנת אומץ לב נדיר ."
 "זה לא קשור. הבטחתי ואני מוכרח לקיים ."
"נו באמת זה רק הייתה הבטחה מפחד הכריש.
ניצלת ממנו. מה אתה רוצה עכשיו ?"
"ללכת לישיבה !!!!"
"אתה מתבדח ."
"אני לא"
"ג'ו חביבי תקשיב. לך תמצא לך בידורים במקומות אחרים ."
הוא בחר שלא להגיב.
"אולי במקרה אתה רוצה לטוס להרי האלפים להירגע ?" 
הכרטיס והמלון עלי"
"ביי איתן ." הדלת נטרקה בנחישות.
" ו...אני לא חוזר יותר.! תמצא לך בחורים אחרים שיעשו את העבודה"
איתן מתוך ייאוש על הדג השמן שחמק לו. צעק אחרי הדלת הטרוקה.
"ג'ו אפילו עשר בחורים לא יגיעו למה שאתה הגעת"
וזה היה המשפט שליוה אותו לאורך כול זמן שהותו בישיבה.
חיזק אותו ברגעים הכי קשים.
אין מקרה בעולם.
לכל אמירה יש כתובת.
וזאת הייתה הכתובת ליעד המתאים ביותר. מבחינתו.