אלף אלפי מילים
לא יוכלו לעולם לתאר
את שכיית חמדתי
מימי עבר- אתה.

תום נעוריך הנשקף מעיניך,
חלקות פניך, פני עלם צעיר,
צמד שפתי הבשר הענוגות-
יעידו כולם ברבבות מונים,
עליך-
נשמת אהוב שחמקה ממני לעד.

יתחמץ הלב בראותך מול עיני,
ותבכה הנפש על הפסדה הגדול.
ימאן השכל לעסוק בזה שעבר,
שלא ישוב עוד לעולם,
ויהלך גופך בשדות זרים.

מה אוכל היום עוד לעשות
אם לא לחוות כלפיך כל אלו.