אווירת חג, מרגישים את זה? איל קיציס מרגיש, מסתבר. הוא אפילו נפגש עם הנשיא בכדי לתת את בעיטת הפתיחה למרוץ לבית המלוכה… טוב הם לא בני אצולה, אריסטוקרטים וכשאתה מסתכל על מירי רגב או על סתיו שפיר הדבר הראשון שעולה לך בראש הוא לא בהכרח מחשבות על נסיכות בעלות גינוני מלכות. בכל אופן, הנשיא טוען בתוקף שהבחירות הם ה"ריאליטי" של החיים. אז כמו בריאליטי, גם כאן אנו זוכים לאין ספור מניפולציות מצד ההפקה, הבטחות לדרמה שבסופה אותו סיפור על ההוא שבא מאשפתות(כשכולם יודעים שהוא מקושר להפקה) וזכה במלוכה. כל האמור כשהוא משולב היום ביחד עם קמפיין נגד אלו שלא עומדים להגיע לקלפי הקרוב לביתם ולהיות מעורבים בחינגת הדמוקרטיה(הלא יציבה – ממש כמו האזור בו היא שוכנת) הישראלית, גורם להרבה מחשבות על מהות הדמוקרטיה ועל הבסיס השונה במשמעותו ואל מול איך שהוא מוצג להמון.

כשמסתכלים על גורי אלפי עם סטנדאפ על ה-"מי שלא בוחר שותק" ויוסי מרשק עם הקמפיין של משטרת הקיטורים(שנראית יותר כמו משטרת המחשבות של פוסט 21 בינואר: http://www.youtube.com/watch?v=qxcQBCukAFo ), מרגיש שהם נראים היום יותר מתמיד כדמויות שעושות פרופגנדה(לא סתם קוראים לזה: "תעמולת בחירות") שמתאימה נהדר למשטרי דיכוי דיקטטוריים. ולכשנגיע ליום בו תהיה מפלגה אחת(למה צריך יותר, אם הכול נשאר אותו דבר ואף גרוע מכך) וכשיש שני גושים של ימין ושמאל ובהם אין הבדלים של ממש כשבוחנים הכול לעומק ולכשיהיו-97% אחוזי הצבעה(למי שישרוד את הבחירות) והכול בשם ה"דמוקרטיה" אז לא באמת נהיה זקוקים לשירותי אנשי בידור אלא יותר "אנשי בידוד", כאלה שמבודדים את המוח שלנו למחשבה אחת, קולקטיבית, כי בזכות ה"דמוקרטיה"(אוטוטו דיקטטורה) מותר לנו לחשוב… אבל רק מה שהם מתירים ומכתיבים לנו לחשוב. דמוקרטיה, עם היא מייצגת את החופש באמת, צריכה לייצג גם את הזכות לא להשתתף במשהו שאתה מאמין שהוא לא יותר מאשר משחק נחמד(אבל משחקים בצ'מפיונס יותר מעניינים במילא) ויום שבתון וגם אם אתה לא נמנה עם קבוצה דתית סגורה שאינה מתייחדת עם הרעיון(כמו עדי ה' בדמוקרטיה הגדולה בעולם. אוקיי, בעצם רפובליקה חוקתית. אל תרוצו ישר להאשים בכל את החרדים), עדיין, זכותך להיות אדם שחושב בפני עצמו ללא לחץ או השפעה מבחוץ, כי ב"עולם חופשי" שמתיימר לדבר בשם החופש, כפייה היא סממן לא דמוקרטי בעליל – אל תבואו בטענות אל המחזירים בתשובה אם אתם מכריחים להמיר את כולם לדת ה"בחירות", כי זה עלול להצטייר, איך נאמר בפשוטות – כצביעות.

אז תאכלס, מה זה הדבר הזה שכולם דוחפים לנו לתוך הפרצוף בכזו עוצמה. זה נראה כנרטיב שמושלך אלינו ואל תוך השיח הציבורי. ועם בהעלאת נרטיב מדובר, מה דעתכם על הנרטיב הבא(מובא מפיו של הקומיקאי הגאון ג'ורג' קרלין):"אני לא מצביע כי אני מאמין שעם אתה מצביע אין לך זכות להתלונן. אנשים אוהבים לסובב את זה כדרכם, אני יודע. הם אומרים, נו אם אתה לא מצביע אין לך זכות, אתה לא יכול להתלונן. אז איפה ההיגיון בזה עכשיו? אם אתה מצביע ובוחר אנשים שאינם ישרים, שאינם כשירים, והם מגיעים למשרד שלהם ומחרבים הכול, אז אתה אחראי על כל מה שהם עשו, אתה יצרת את הבעיה, אתה בחרת אותם לתפקיד, לך אין אתה הזכות להתלונן. אני לעומת זאת שלא בחר, שלמעשה כלל לא יצא מהבית ביום הבחירות, אין שום אחריות על מעשי האנשים האלה ויש את כל הזכות שבעולם להתלונן ככל העולה על רוחי על הבלגאן שאתם יצרתם ואין לי שום קשר אליו". וזה ממשיך וזה אפילו מצחיק יותר בוידיאו(http://www.youtube.com/watch?v=xIraCchPDhk).

במילים אחרות אנשים, האחריות האמיתית נופלת לפתחנו, ברגע שנתתם את הכוח לאחר, איבדתם את זכות לומר משהו עד שהוא יחליט אחרת. ובינינו, בעולם שעדיין נשען על כוח ושליטה(לא רק של בעלי הון) וכשזה עדיין מהמוטיבים המרכזיים בחיינו, משפט כמו:"אם הבחירות היו מועילות במשהו, אז מזמן היו מוציאים אותם מחוץ לחוק" נראה יותר מסתם בדיחה ע"ח השיטה.

התחושה שלי בכל אופן, שבין אם נבחר או בין אם לאו, עדיין הנבחרים ירגישו לנו כבחירה בלתי מחייבת… את החובות(כשהם לוקחים את הזכויות), הם בכל מקרה משארים לנו. עכשיו לכו ותהנו מהחגיגה בקלפי… מוסרים לי שגם פה שרית חדד משתתפת… הפעם היא תעשה. קאבר… אפ(לא נעים, ביבי עדיין מאמין שהוא תותח) למי שהיא באמת בוחרת. נ.ב, זה לא שיש לי מה להוסיף, אלו פשוט ראשי התיבות של מנהיג המפלגה בה היא כנראה תבחר. אז כל שנותר לי לומר הוא… תבלו – אבל אחרי זה תעשו טובה, אל תבואו אלי להתלונן, כשבמילא השארתם את הזכות לתלונות בפתק שהשחלתם לקופסת ההפתעות – שהתבררו לא כהפתעות להן ציפיתם בפעם המי יודע כמה.