רן אלון
 
לפני 5 שנים היינו בטיול בסין. טיול מרתק שהשאיר לנו רושם עז בעיקר מההיסטוריה של העם הסיני וחוש היצירתיות של הקיסרים הסינים בכל הזמנים, סליחה, עד סוף המאה ה-19.
לפני שבועות אחדים, נקראתי לספריה שלנו כי מצאו ספר על מאו טצ'ה טונג שידעו שאני מחפש.
 
אוכלוסיית סין היא רבע מאוכלוסיית העולם. על רבע מאוכלוסיית העולם שלט ללא רחמים
מאו טצה טונג למעלה מ-25  שנה שלטון אכזר שאין ולא היה כדוגמתו בעולם כולו .
מה שהוא עשה לעם הסיני, בשנים אלו, לא עשה מנהיג אחר בעולם בכל תולדות האנושות.
מאו נולד ב-1893 בעמק שאושאן במחוז חונאן בלב סין.
דמותו הניצחת טרם הוסרה מהכיכר המרכזית בביג'ין למרות הרוע שעשה לעמו.
את רב ילדותו עבר בכפר ועם בגרותו היה מורה קומוניסט זוטר, אך לאט לאט החל לצבור לו כוח בעיקר בהתחברות אל כנופיות אלימות ונפשעות שהסתובבו בהרים הסובבים את מחוז הולדתו.
עם השנים צעד אחר צעד ברצף אלימות, פשע וסלידה יצר סביבו קבוצת תומכים שהלכה לגדלה עם ככל שעבר הזמן והתקדם אל שנות המאה ועשרים.
בהיותו חבר כנופיות השתלט על כפרים ומחוזות. לאט לאט צבר כוח ובזחילה תוך כדי קרבות מול כוחות סיניים אחרים כבש את סין כולה.
הספר בן למעלה מ-860 עמודים מפרט בפרוטות את תולדותיו של האכזר במנהיגי העולם.
100  עמודים מתוכם הם סקירה על המקורות למחקר כל כך  מקיף זה.
חשוב לי  לדלג על נערותו ובגרותו כי בפרקים אלו מביאים את הקורא בשוטטות בכל סין עם צבאו חסר הרחמים של אותו מנהיג אכזר, ותיאורים של מלחמות וקרבות שחוזרים על עצמם ולהגיע דווקא למחצית השנייה של המאה העשרים.
מאו, בהיותו אובססי לגדלות ועוצמה, החליט לייצא לעולם מזון בכמויות אסטרונומיות שיגדלו האיכרים המסכנים, בחרפת רעב עוני דלות נוראית תחת ההפחדות והטיהורים וההוצאות להורג של מיליוני סינים
יצרו איכרים אלו את המזון שהוא התחייב למכור תמורת כסף ונשק מכל הסוגים ואף להתחיל בבניית כוח גרעיני. כי הוא רצה להיות מנהיג המעצמה הגדולה בתבל.
למעשה הוא נעשה מנהיגה של סין רק אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי מיגור הנאצים ואחרי שכל העולם ראה את זוועות השואה. והעולם עומד מנגד ושותק. היו זמנים שיותר מ 23 מיליוני סינים מתו בשנה אחת! מחרפת רעב ואיש לא דיבר ולא מצמץ. גם אחרי שפטרונו סטאלין, הלך לעולמו ב1959  וחורצ'וב סיפר קבל עם זוועות סטאלין-זה לא הזיז לו מאומה והמשיך לרדות באיכרי סין, להפחיד את נאמניו עד עובדן חושים.
מאו היה יותר אכזר מהיטלר ומסטאלין גם יחד ולא שמעתי עד היום איזה גינוי על מעשיו.
בשנת 1949, לאחר שוך הקרבות של מלחמת העולם מאו משלים את ההשתלטות על סין והופכה למדינה קומוניסטית טוטליטארית עם כל המשתמע מכך.
המנהיג העגלגל והשמנמן בז להיסטוריה הסינית הכול כך מפוארת. הוא רמס וגרס בעזרת נשותיו, את המנהגים העתיקים שעברו מדור לדור בלמעלה מ-2200 שנה.
אנשי הדת שהיו נרדפים כמו האיכרים עשו בסתר מצווה אדירה לשימור המסורת הסינית האתנית והמקורית.
מאו היה בזבן כפייתי, חי חיי מותרות וראוותנות, סביבו היו תמיד נשים (איך סבלו את העגלגל הזה שלא מתרחץ במשך שנים ולא צחצח את שיניו והלך בנעליים ללא גרביים- ברברי...) שסיפקו לו את צרכיו הפיזיים. בו בזמן שיותר מ3/4 מבני עמו סובל מחרפת רעב בלתי ניתנת להבין במושגים נאורים.
בשנת 1959 בעת כינוס המפלגה אמר "כי יתכן ומחצית הסינים ישלמו בחייהם בעבור יצור המזון והפלדה ליצוא" ואיש לא קם. כן, היה אחד,  שר ההגנה הסיני פנג, שתיעב את מאו והיה לאויבו הגדול, שביקר בכפרים וראה מה שראה ניסה בכל מעודו לספר לעולם מה קורה בסין ואיש ממנהיגי המזרח לא האמין כי כולם ציפו לקבל מזון ופלדה מסין. זה היה אולבריכט הגרמני, חורצ'וב הרוסי ולמעשה כל מנהיגי העולם של אז, שכולם חוו את זוועות הנאצים..והם שותקים.
ואם זה לא הכול, הרי גם נשותיו (היו לו 3 לפחות עד כמה שהצלחתי לספור) ריסקו את התרבות הסינית, ועסקו בהפחדות ואימה על הסטודנטים, על הנזירים וכל מה שנחשב מקורב לדת ולמסורת העתיקה.
 
....לפני 5 שנים בקרתנו בכיכר טיינאנמן היא הכיכר המרכזית  בביג'ינג תמונתנו מתנוססת בערגה, לכיכר הגיעו כפריים ממחוזות רחוקים ופחדו להסתכל בפניו של מאו..... עכשיו אני מבין למה.
 
קראתי את הספר עב הכרס ופשוט נגעלתי, אבל סיימתי אותו בתקווה שאולי אמצא איזה שהיא נקודת אור אחת חיובית שאוכל לשבח אותו, ולא מצאתי עד תומו. גם הפרק "מהפכת התרבות" שציפיתי למשהו חיובי מספר על רדיפת האינטלקטואלים וכל מה שקשור לתרבות מודרנית (1965-1968) שנחשבה לזול ורע ולא ראוי.
ב-27 שנות שלטונו, משנתו ותפיסת עולמו גרמו למותם של 97 מיליון בני אדם, וזה מספר עגול....מי שהוא מעלה על הדעת מספר כזה?
מאו סבל נורא כל חייו מעצירות, זאת נחמתי.........
הרודן האכזר ורודף הבצע הזה מת בביג'ינג ב-9/9/1976 והוא צלול ביותר. דמותו הניצחית טרם הוסרה מכיכר טיינאנמן הכיכר המרכזית בביג'ינג למרות הרוע שעשה לעמו.
 
 
את המחקר רב השנים והנבירה בארכיונים בסין ובעולם ערכו למופת:
גב' ג'ונג צ'אנג ילידת 1952 שנולדה אל הזוועות של מאו וג'ון הולידיי שהיה עמית מחקר לתולדות סין. ואצלנו, הספר נערך על ידי יואב רפופורט לאחר שתורגם לעברית בהוצאת ספרית מעריב.
 
למרות הסלידה והבחילה אני ממליץ לעיין בספר זה.
 
אפילוג:
מנגד, באותה העת, קראתי ספר עדין מרגש מאוד על הציירת לי יו צ'אנג משנגחאי, שהסיפור שלה מתרחש בדיוק בתקופתו של מאו, אך בחלקה הראשון טרם היותו השליט בסין, היא היתה עירונית ולא כפרית שסבלה מחרפת רעב, עינויים ואלימות. היא נמכרה לבית גיישות תמורת כסף לסמים  לאביה. מקרה לגמרי יצאה ללקוח שחיבב אותה והבחין בציורים שלה, חילץ אותה מבית הגיישות. היא הגיע לפריז ונהייתה ציירת מאוד מפורסמת. ספר  ממש נעים לקריאה. כך שחוויתי את סין בשני מבטים ועולמות מנוגדים.
 
תודה לספרניות שלנו המתחזקות בהתמדה את המוסד הזה.
 
רן.