גלות ווגאולה
הויתה של החברה היהודית מבוססת על קיום בגלות וחלום על גאלה. הפארדוכס, שהסכוי להגשמתו עלול להביא להרס החברה הקיימת.
"עם ישראל אינו מבקש להגאל, עושים עצמם כרוצים אבל אין רוצים".
היחס האמביוולנטי . כאשר בא מוריו פיקל הרינג לבשר על הגאולה , משתמעים דבריו  לשתי פנים. שורש הקיום היהודי מחד
והדמות הקומית הגרוטסקית מאידך.
גם מתגובות המתבשרים עולה יחס דו משמעי. אולק מכינה צידה לדרך ומכריזה ,עד שנזכה לשולחנו למקום".
פולצה מבשרת על בואה של אנית הגאולה ומזהירה מפני בהלה יתרה.
יוסט הכהן מכין עצמו לקראת עבודת המקדש ומקווה לרווח והצלה מענשו של משיח. "האלוהים אשר גאל אותנו מידי אנטיוכוס
וטיטוס הרשע הוא יגאל אותנו מידי משיח".
כך גם המון היהודים, המיוצגים ע"י ר' אנשל האן ור' למליך מירקל, אשר אינם מאמינים כלל בהגשמת הגאולה הלכה למעשה
והתלהבותם מדומה.
התהליך האידאי מציג יחס שונה של הדמויות לנושא בהתאם לתפקידן.
אולק סוברת שהגאולה אינה מהפכה אלא ישועה. "צדק ומשפט, עושר וכבוד... העולם"  וותולה תקוותה , תוך אידאליזציה של
המצב הקיים.
תפיסתו של יוזפא מהפכנית, לפיה המהפכה צריכה להתבצע בתחום האאישי תחילה. וכך נתפס החטא הארוטי כדרך לגאולה.
התנאי למהפכה , שבירת מסגרת המשפחה ופריקת עול הפרנסה. הקונפליקט החומרי בו נתקף יוזפא.
יוטה מייצגת את התפיסה החילונית, למרות שהיא בת רב. ,מצוה הבאה בעבירה".
התפיסה היהודית המסורתית מיוצגת ע"י הרב ולפיה עם ישראל  ותורת ישראל חשובים מכל.
אולק המייצגת תפיסה גלותית , גם  היא פועלת לפי המסורת.
יוסט דולצה ואולק תובעים את קיום הבית  והמשפחה, גם כשהחברה היהודית מכירה בסכנה המרחפת עליה,
שכן ביטול  ערכי המוסר הכלכלי עלול לגרום להתמוטטות הקיום הפיזי והרוחני כאחד.
יואל יוסט משתוקק להחיב את עסקיו על חשבון אחיו הנגאלים ,רכוש גדול... ממון ונכסים .... אוצרות קורח!
ומסתבר שרעיון זה שובה את ליבם של האחרים.
תשוקת החירות של יוזפא , מקור לסלידתו מחיים חומרניים וחייי המשפחה ומכריז על חוכמת הרב מלחמה "נלחם בו
באכזריות, בלא רחמים עד שנכריעו".
ובהבט ההסטורי, רק שבר בתולדות ישראל יביא לידי תחיה חדשה של האומה.
יחד עם זאת, יוזפא נושא את אולק לאישה מתוך רגש כבוד לרב ולמסורת ולמרות אהבתו ליוטה.
כך מתגלות הדמויות : יוזפא, אולק, יוטה והרב בפאטיות טראגית  ודמויות המשנה : יוסט דולצה, וולפלין וברינלי בקומיות.
במשולש הרומנטי יןזפא - אולק - יוטה  יוזפא מטלטל בין אשתו החוקית  לאהובה.
יוזפא המתימר להנהיג את העולם ולהביא גאולה, זורע הרס וחורבן., בנסיונו לכפות על המציאות את זיקת הפרט.
הרב בנסיונו לנפץ את הרעיון המשחית של יוזפא, מאבד את ביתו היחידה יוטה.
ישנה הקבלה פארודית בין יוזפא ויוטא לוולפין וברינאלה, השיכים למעמד החברתי הנמוך. ברינלה משרתת בבית יוסט.
היחסים בין הגבורים  נחותי המעמד החברתי משקפים את דמות הגאולה בעולמו הנעלה של המנהיג המשיחי , ביחס
לעולמם של עמי ארצות.
ברינלה מגשימה בגופה את המצווה הבאה בעבירה. עומדת הרה ועזובה בהקדש .
מנכין פיקל הרינג דמות קומית. בדחן  המרבה להשתמש במשחקי לשון. וכך גם דמותו של אנשל האן למלין מרקל.
אפילו המוני העניים מוצגים כליצנים.
אובדן האנרציה  האנושית בתפיסת העולם והערכים . חבורת הקבצנים נהנת מההרס  ובסוף המערכה השלישית אובדת
הפרופורציה האנושית לחלוטין. ודמויות הקבצנים הופכות לגרוטסקיות.
יצר ההרס והתת אנושיות מבינה את המהפכה כביטול יחסי הקניין וכללי החברה  "השתמשתם בעושר ובכבוד, תבוא מארה עליכם!".
העניים שאינם נותנים אמון ביוזפא, אף שאינו מגלה להם , כי המהפכה המשיחית טעונה חומ נפץ סוציאלי ומעניקה  תוקף
משיחי להתקוממות חברתית.
יוזפא רואה בכך אמצאי אנארכיסטי למהפכה, שתגרור אחריה הרס והתמוטטות.
מגמת התחיה שוקעת ונעלמת מפני  מגמת החורבן והוא מזה עצמו עם משיח בן-יוסף, משיח החורבן.
יוטה יוצאת לזנות וליסורים ולבסוף מתה.
מותה מתפרש באופן אירוני כסוג של גאולה.
כך מתפרשת הגאולה כחויה אפוקליפטית בהשתלטות מוטיב המות. "כל רוח אין בקרבכם".
כסופיו של יוזפא מתגשמים בשריפה, ע"י אותם עניים שראה בהם "גבורי מלחמה של משיח"
הדיאלקטיקה המשיחית מעלה כוחות עוורון, הסוחפים במערבולת שדות הרס . העני העוור, העני מאוקראינה.
האדאה המשיחית מאבדת בוולגריזציה אנושית את צלמה ואת רעיון התחיה , אל חויה טראגית -קומית של חורבן.

הזז, חיים , בקץ הימים ,תל-אביב : עם עובד, תשכ"ח.

"כל הזכויות שמורות לאילנה בר-שלום"