העלייה לתצפית ב'מטאחי פלאטו' היא ממש חובה, ולא רק בגלל שהתמונה הפנורמית מהתצפית היא פשוט יפהפייה, אלא גם משום שאין כמו מראה ממעוף הציפור כדי להבין היכן אנחנו נמצאים, ורק אחרי זה לטייל בעיר ולחקור את המראות והריחות. התצפית עצמה לא מפילה מהרגליים ומשקיפה, על גשר השלום החדש, על העיר הישנה של טיביליסי, על גשר מטאחי העובר למרגלות התצפית, מבט אל הצד השני מגלה כיפה חדשנית בצבע כחול, הניצבת מעל ארמון הנשיאות המקומי.

גשר השלום, שהוצב רק בקיץ 2010, הוא מונומנט חשוב ומרכזי בעיר, כאשר שאריות הוויכוח שנוצר סביב בנייתו נשמעים עדיין ברחבי העיר. הגשר המחופה בתקרה ירוקה הנראית למרחקים, שובר בצבעוניותו את המרבד הצפוף של החום אפרפר, וגורר עליו מתנגדים שטוענים, שהוא פוגע בייחודה של העיר. מולם טוענים המצדדים בגשר, כי השילוב בין ישן לחדש הוא מרהיב והא כה חזק ומהפנט שלגשר, (שתוכנן על ידי אדריכל איטלקי מפורסם), יש מקום בטיביליסי המשלבת מודרניזציה בין האזורים העתיקים.

הפסל הנודע "אמא גאורגיה" הוא פסל עליו אף אחד לא להתווכח. פסל המתכת, נישא לגובה של עשרים מטרים ומביט על העיר ממרום גובהו, הוא הוצב ב- 1958 במסגרת ציון 1,500 שנים להיווסדה של טביליסי. "אמא גאורגיה", שהפך לאחד מסמליה של העיר, אוחזת בידה קערת יין ובידה השנייה אחוזה חרב. כך, מסמלת האם את יחסם של הגאורגים לאורחיהם ולאויביהם.

מצודת 'נרחלה' הנמצאת לשמאל הפסל "אמא גאורגיה", הוקמה תחילה ככנסייה במאה הרביעית, יחד עם הקמת העיר. במאה החמישית הפכה הכנסיה למבצר, ע"י הוספת חומה וביצורים.

בחזית התצפית, בה אנחנו נמצאים עומד פסלו של מלך. זהו המלך ווחטנג גורגסלי, שע"פ המסופר צד ביערות עופות דורסים. לאחר שפגע בעופות יותר מדי, הם נעלמו והמלך שלח את אנשיו למצוא היכן הם. המשרתים והמלך נדהמו לגלות שהעופות נמצאים בתוך המעיינות החמים וכי הם מבושלים. המלך שהתלהב מהמחזה החליט לכרות את היער ולבנות במקום עיר. את השם של העיר, טיבילסי, קיבלה העיר בגלל המעיינות. טביל בשפה המקומית פירושו חמים, טיביליסי, כלומר: מעיינות חמים.