להשליך אנשים לתוך מחבת המשפטים שלך ולגרום להם לקפוץ באוויר כמו ערמונים
מתוך "מכתב אל הגברת לואיז קולה"
שלום אורח
התחבר
/
הרשם
לוח הבקרה
הודעות
יצירת מאמר
משפחה
לייפסטייל
רוחניות
דעות
ידע
תרבות
אוכל
בריאות
ספורט
דיגיטלי
טבע
כסף
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם?
ההרשמה
בחינם!
געוגע לאמא
כמה מילים שנכתבו מתוך געגוע
הזמן שעובר אומרים אמור לרפא... אבל הזמן שעובר גורם לזכרונות להתרחק ולגעגוע להתקרב וזה שורף את הנשמה.... וזה מרסק אותך לחתיכות קטנות שאי אפשר לאסוף....
אני כבר לא אני... הרצון לצחוק ולהינות מכל רגע ומצד שני התסכול שאומר... ״אבל איך אפשר?״
אני שומעת אותך מדברת לי בתוך הראש... לפעמים התחושה שמשהו אצלי לא בסדר עולה על פני השטח כי אני עונה לך... בקול רם...
הפחד שתתאכזבי מההתנהגות שלי, מההחלטות שלי קיים אצלי יותר מאי פעם... כי את הרי עכשיו רואה באמת הכל... החוסר מודעות הזאת...
אני רושמת ורושמת ושום משפט לא מסתיים כמו שצריך.. יותר נכון שום משפט לא מסתיים... כל כך הרבה נקודות מגיעות אחרי כל כמה מילים...
נקודות שמסמלות תסכול, בלבול, חוסר שליטה, חוסר מודעות , חוסר... ובאותה נשימה המשכיות...
לא סתם בשיחות שהיו לנו עם אנשים שהיו מסתכלים עלי ועליך מהצד הסיכום אמר בצורה חד משמעית.. ״ אתן עדיין קשורות בחבל הטבור... זה קשר בין אם לבת שלא ניתן לתאר...״
באמת לא ניתן לתאר... מבחינתי האבן שם שמונחת, מה שיש מתחת זה חול.. רק חול...את איתי... נרדמת איתי, מתעוררת איתי, את מסתכלת עלי כשאני ישנה... בחיי שאני מרגישה את זה...
הצחוק המתגלגל הזה עם מעט חרחור שבקע מגרונך מהעישון הכבד... המבט האלגנטי המלווה בשתיקה שהיתה אומרת יותר מדי... הרצון לשנות... בין עם זה מיקום, שגרה, אוירה, אנשים, צבע בשיער, לשנות את הבית... להעביר את הסלון למטבח ואת המטבח לחדר שינה... חחחח...
זו את! ואת כל כך חסרה... ״מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל ישטוף אותן...״
כי את בלב... ומה שיש לי כאן בפנים גם הצונאמי הכי גדול שיש לא יכול למחוק... הגוף שלך מת..
זאת מלחמה יומיומית, הגעגועים עוד לא מורגשים ככאב חזק כי אני עוד בטוחה שאת תכף מתקשרת...
נו, אני יודעת שזה לא אפשרי אבל זה עוזר לי לא ליפול...
רק ה׳ יודע כמה את חסרה לי, הלכת והשארת אחרייך כל כך הרבה עצב אבל יחד עם שמחה..
תמיד שמדברים עליך זה מסתיים בצחוק גדול... הזכרונות ממך.. מי שאת...
אחי הקטן מספר על הדרך הביתה כל שבת מהבסיס..חייל שמדבר עם אמא שלו ובא לו גם...
הכאב בדברים הקטנים.. שמקבלים משמעות כל כך גדולה שמדברים עליך... החוסר הזה באמא...
את הבטחון שלי... היית... החבל שמחבר את כולם... ואיך הכל שונה עכשיו בלעדייך...
להסתכל בתמונות בידיים רועדות, הבושם שלך... פותחת בלי להתיז שלא יגמר הריח שלך וסוגרת..
לשטוף את הקבר מהחום הזה... זה מה שנשאר לי ממך...
אבל במובן מסויים אני חיה אותך...
אמא, לא אמרתי את זה הרבה בחייך ועל כמה שאני מצטערת על זה הדמעות יעידו... אבל אומרת עכשיו... אני אוהבת אותך!
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
• בד אנגלי סוג אלף
הוותיקים בינינו זוכרים וודאי את סחורות הימאים שקרצו...
0
01/08/2013 | להביור
• שואה וגבורה
לאמי חיה, שאצליח לשמור עלייך בבריאות, באהבה, כמו שאת...
0
02/08/2013 | stavit
מה דעתך על געוגע לאמא ?
תגובתך:
נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:
//:HTTP
שם:
נא להכניס שם
אימייל :
קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת
arik5
ב 13/04/2015 13:56 (
הפרופיל שלי
)
איילין, את מביאה את רגשותייך ואני חש הזדהות איתך. כיסופייך לאמא הם גדולים ,בודאי תלכי בדרכה בעשית מעשים טובים אשריה שאת ביתה .יהה זיכרה ברוך .
תגובה לתגובה
ידוע כגעגוע לאמא
דיווח על מידע לא הולם
נכתב ע"י
איילין
בתאריך: 06/09/2013
איילין מורנו בת 38
2 מאמרים | 5184 כניסות
מאמר זה נקרא 2719 פעמים
1 תגובות למאמר זה - להוספת תגובה
דירוג המאמר
61%
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!
Tweet
תגיות
אמא
מאמרים קשורים
סוף שנה מתנה לגננת
הנה נולדת לה אמא חדשה..
סיפורים מהחיים
הבישול שלי לא טעים.... האמנם?
משחקי תפקידים בגיל הגן
שווה קריאה
הקבלן והפועלים
בולשיט שהומופובים אומרים
פרופיל משתמש 984738
מחשבות בעקבות הקורונה
מתפוררים