פראדל / דבורה בארון  - סיפור ראליסטי

למרות שתחילת הסיפור משבר,  אופיה החיובי של הדמות נוטה להתגבר על המשבר. כוון הסיפור עליה ותיקון.
מתאר נישואין שלא עלו יפה וכרוכים בסבל נפשי.
אישה בודדה ונטושה, אשר לא מתאפשר לה להנשא לאהובה.
"והציע לופניו הצעה, אשר לו עצמו נראתה כמתקבלת על הדעת... אבל החנוני הגא השיב על כך לא נמרץ"
כאן נרמזת  ביקורת חברתית , המתנגדת למוסד השידוכין ואהבה , שאיננה אהבת אמת.
הרס הנישואין מתרחש בהדרגה.
בעל עסוק ללא הרף בעסקיו ועניניו ומתעלם מאישתו. אפילו  בשעת הארוחה קורא עתון.
בזמנו הפנוי מעדיף את חברת צריף האשפתות ומשחקי שחמט. "ואז ירד  לחברת האשפתות".
לבסוף עוזב כליל ובכך נשלם תהליך הניתוק.
תהליך התדרדרות הדרגתי, כאשר מפעם לפעם ישנה איזו הארה, אשליה של תיקון.
כמו בלידת ילד "בשנה השלישית אחרי החתונה ילדה פראדל בן".
זהו מצב זמני בלבד, הילד פרי הנישואין הכושלים מת בטרם מלאו לו חודש.
אוירת הדיכאון והיאוש חוזרת ביתר שאת. "נשמע בחדרים קול בכיוהבית... נפרש עליו שוב צל".
וכך בעת מחלת הבעל. פראדל מטפלת בו במסירות, אך הוא כשמתאושש מעט מעדיף שוב את כיכר האשפתות על ביתו ואשתו.
פראדל בת למשפחה אמידה. אשת כרך, נערה גאה ונאה, ההופכת בשנות נישואיה ליצור מושפל ונלעג.
כבר מתחילה מתבטלת בפני בעלה. שקיעתה בלתי נמנעת ,בעת ההיא לא היתה עוד פראדל יפה כבתחילה. האור בעיניה הכחלחלות זווהרות כבה וגופה כצמח, שלא הושקה זמן רב, נעשה מרושל.
פרדל מתאמצת לרצות את בעלה. "היה אצלה הבית מסודרלכל עת...לשעה החגיגית המקוה".
בסצינת המקוה צפיתה נכזבת והיא נדחית לעיני כל. "והנה בא האיש המבוהל מבחוץ...כי עליו לשוב למקומו".
פראדל הולכת ודועכת, החברה סביבה שותקת, פרט לגיטל המבולבלת, זועקת "רוצח...ועכשיו הנה דמה שפוך".
תגובתה של פראדל קשה. מוכת הלם, זהו רגע שיא  במשבר.
,הוכתה אל החלון , שאודם השקיעה היה מחלחל בו" תאור השקיעה , כדם שנשפך.
ביא מתהלכת בביתה, גונחת ביסורים וכך במקביל  , חיים רפאל אהובה מתיסר באהבה אליה.
דמות פסיבית באופיה, אך נאמן לרגשותיו, אינו מחפש  לו אישה אחרת ומצבו הנפשי מתדרדר.
"איזו עמידת הפקרות .... משוגעביום שרב טהתיקון בא ביוזמתה של פראדל.
היא מתפקחת, לוקחת את גורלה בידיה. ודורשת גט בסיוע גיסתה.
"....הודיעו שתהן פה אחד חגיגית, שיש לגשת לסידור גט".
פרדל זוקפת קומה ועולמה נבנה מחדש. ומנקודה זו חלה עליה בחייה.
חיץ בין ביתה לבין בית אהובה הוסר.
"עם זו הוסרה הגדר המשותפת, שביו מגרשי פראדל והאלמנה".
פראדל נישאת לאהובה, יולדת ילד בריא מנישואין בריאים. תיקון לעול שנגרם במות הילד הראשון מנשואין חולים.
 והוא ממשיך השושלת. .,ירוחם דוד בנה, נער חינני, אשר כבר בקטנותו ניכר בו רוח אבי אמו".

סיפור שנגמר באפי אננד, לא בטראגדיה, פניו לעתיד חיובי , המשך שושלת הדורות.

הסיפור כתוב מתוך פרספקטיבה של זמן. מנקודת תצפית של מספרת עדה, הילדה חנה.
"...והיתה בעיר מולדתה של חנה,.
ישנה מהימנות  ואותנטיות בתאור. קיים איזון עדין , בין התאור החיצוני לנפשי, הפנימי. אפיון עקיף באמצעות אנאלוגיה בין התאור החיצוני להלכי הנפש.
לדוגמה תחושת הקןר והקפאון.
"וילאות התחרים השרו פה אור חיור הדומה לבבואת שלג וכלי הכסף בארון הפיקו אף הם נוגה לבנבן צונן".
דבורה בארון היא סופרת ריאליסטית חברתית, אשר חלק מספוריה, כמו בסיפור זה באים עלל סיומם הטוב בתיקון ,למרות הביקורת הסמויה. חשיבות מיוחדת מיחסת להשך שושל הדורות באוירת פיוס והשלמה.
"טוב הוא לי שמכל אלה, השאיר לפחות משהו שיש בו, כדי להשפיע מעט אור וחום לבאים אחריו. ("הלבן")
מקורות:
בארון דבורה, פרשיות : ספורים  מקובצים, ירושליפ : מוסד ביאליק, תשכ"ח.

"כל הזכויות שמורות לאילנה בר-שלום"