אם אני עושה את זה, לא תדאג יותר?
אני לא אדאג בקשר לזה כי זה נורא פשוט.
אז אני אעשה את זה. כי לא אכפת לי ממני.
מה זאת אומרת?
לא אכפת לי ממני.
אבל לי אכפת ממך.
אה כן. אבל לי לא אכפת מעצמי. ואני אעשה את זה ואז הכול יהיה בסדר.
אני לא רוצה שתעשי את זה אם את מרגישה ככה.
ואיך אני מרגישה?
ככה כמו שאת מרגישה עכשיו.
מבולבלת, אני מרגישה מבולבלת, מתי הרכבת מגיעה?
עוד חמש דקות.
אם אני לא אעשה את זה, אתה תיטור לי טינה? זאת אומרת אתה תעזוב אותי? כי אני אבין אותך אם תרצה ללכת.
לא, אמר הגבר.
אני מפחדת לנטור לעצמי טינה אם אני אעשה את זה, אתה מבין אותי? אתה לא מבין אותי! איך אתה יכול להבין אותי? הרי אתה לא אישה, אתה לא מכיר את התחושה שיש משהו חי בפנים. שאותו משהו תלוי בך להמשך חייו. אתה לא יכול לעלות בדעתך את ההרגשה שיש שם משהו שמתפתח וגדל ואתה מרגיש אותו, אתה מרגיש כול תנועה, כול סיבוב. 
את בסדר? שאל הגבר את האישה את שקטה.
כן, היא ענתה לו והמשיכה לנדוד בין מחשבותיה.
 אותו משהו זקוק לי, זו הפעם הראשונה בחיי שזקוקים לי וזו הרגשה נפלאה.  מה אני עושה...איך אני בכלל יכולה לחשוב על לגדל את זה.  זה, ידרוש ממני דברים שאני חושבת שאני לא אוכל לספק לו. זה ידרוש ממני לשנות את אורך חיי, אין יותר אלכוהול, אין יותר חברים, אין יותר בילויים, אין יותר חיים. והחשוב מכול אתה עלול לעזוב אותי בגלל זה. ומה אז? אני אשנה את זה? אני אטור טינה לזה שבגללו אני ואתה לא ביחד? אני כבר רואה את עצמי חוגגת לזה יום הולדת ובאותו זמן מתאבלת על הזמן שאנו לא ביחד. מתאבלת על האהבה שחמקה לי כנחש חלקלק בין האצבעות. וזה גדל ונהיה כזה...כזה בוגר כזה ואני...אני לבד. לא אכפת לי מעצמי ואני אעשה את זה והכול יהיה בסדר.