בעידן מתקדם כמו שלנו ובמדינה צעירה רעננה ומשוכללת כשלנו זוכרים עדיין את המילים חופש הביטוי ודמוקרטיה או שמילים אלו עדין צבועות באדום מקפץ ואזהרה ???  על כך עוד אווכח לפי התגובות שאקבל  על כתבה זו מה שנקרא נחיה ונראה

בחודש האחרון ניסרו בחלל ראשי המוני שאלות על נושא אחד, ערך החיים, כל השאלות והתהיות עלו בעקבות  החוק שדובר עליו כבר כמה פעמים חוק עונש מוות בישראל .
כן, נכון כבר דשו את הנושא הזה ,טחנו אותו הלוך ושוב , אבל אני רוצה להנגיש לכפ פרספקטיבה שונה ממה שראיתי עד היום
השאלה האמיתית שרק ליבתה את כל שאר השאלות הייתה האם עונש מוות הוא כלי ענישה מתאים שיעצור גם אדם אשר כל נשימותיו מונעות מאידיאולגיה או שבעצם אם הוא נושם רק בשביל קיום אותה אידיאולגיה אז ברגע שהאידולגיה בעצמה או בשלביה היותר מתקדמים תדרוש הפסקת הנשימות למען קיום הערך העליון שלה הוא גם יפסיקן  ואז אנחנו רק עוזרים להגשמת הפנטזיה של ובעצם איך אנחנו איבדנו את אות מוקרי אוהבי ומוקירי החיים וזנחנו אותו למען התלעמות רגעית שתספק את חלקנו לרגע וברגע הבא כבר נחשוב על מחול חדש 
הרי כולנו למדנו פעם בבית הספר שיש שני דרכים לטפל בפצע שבא והולך עוזב  ושב ה1: פשוט כל פעם שהפצע מגיע נמרח משחה חיצונית כל שהוא עד שהפצע יתיבש ויתקלף או 2: להגיע לעומק הבעיה ללחץ הנפשי או החיכוך של היד ושמה לגרום לפתרון האמיתי אי חזרת הפצע 
אז שוב עומדות בפנינו שני דרכים להרגיע במשחה זמנית את אחרוני אותות הגירוד עד לפעם הבאה שתגיע בוודאות כמו שהוכח או שנשתמש באופציה השניה נחבוש את כפפות המשי על הידים ונתחיל לנסות בעדינות לטפל בבעיה משרשה לא ריסוס זמני של איזה צרור/משחה ואז גם נזכור אנחנו ציבור מוקירי ואוהבי החיים ולא מוזיליהם