כאשר ישנו ויכוח אודות דמות מיתולוגית, אף אחד מהצדדים לא יכול להוכיח שהוא צודק, אלא אם כן יש לאחד מהצדדים עדות כתובה המוכיחה את דבריו. בגמרא במסכת עבודה זרה (מג.) שנכתבה לפני יותר מ-2,000 שנה מוזכרת חיה בשם דרקון, ומבואר שדרקון היינו כמין נחש שיש לו כעין סנפירין בין חוליות צוארו. ומובא בגמרא בקידושין (כט:) שבעירו של אביי היה בית מדרש אחד שהיה בו מזיק, שהיה מזיק אפילו לשני בני אדם הנכנסים לתוכו במשך היום. שמע אביי שרבי אחא בר יעקב מגיע לעירו, הלך ואמר לכל בעלי הבתים שלא יתנו לרבי אחא מקום ללון בו בכדי שיצטרך ללון בבית המדרש. כיון שנכנס רבי אחא לבית המדרש ראה שם מזיק אחד בדמות דרקון (מעין תנין) עם שבעה ראשים, עמד רבי אחא והתפלל להקדוש ברוך הוא שיצילהו מזה המזיק, ובכל כריעה שכרע רבי אחא בתפילתו, ראש אחד של הדרקון נחתך, עד שנחתכו כל הראשים. למחרת פגש רבי אחא את אביי, ואמר לו אילולא שנעשה לי נס הייתי עלול להסתכן בכך. עד כאן.
הנה דרקון זה מאוד מזכיר את הדרקון ה"עממי" המוכר לנו, וכמו שמציגים אותו בתרבות האסייתית, רק שאצלנו לא מאוזכר שהוא מוציא אש מפיו או שיש לו כנפיים. בסיפור הנזכר, כמובן שלא מדובר בדרקון ממש, אלא במזיק דהיינו שד שנדמה לדרקון, וכמו שידוע השדים יכולים לשנות את צורתם לכל צורה שיחפצו.
ושד זה הינו בעל שבעה ראשים כאמור, דבר זה דומה לסיפור המיתולוגי בו ישנו דרקון בעל שבעה ראשים, ובכל פעם שהלוחם משסע ראש אחד צומחים שתי ראשים אחרים תחתיו, רק שכאן אין הרב משסע את ראש הדרקון בחרב, אלא בכל פעם שהשתחוה לפני הקדוש ברוך הוא בתפילתו, נחתך ראש אחד מן המזיק עד שמת. האם אותו דרקון הוא פרי דמיונם של אומות העולם (או של השדים שתעתעו בבני האדם), או שהוא אכן היה קיים בעבר הרחוק, זאת איננו יודעים.