כשהייתי קטן אבא שלי סיפר לי סיפורי תנ"ך לפני כנסתי לשינה הערבה. סיפורי משה, נביאים, דוד המלך ושלמה. כשהגעתי לבית הספר התוודתי שאנו לומדים את כל מה שכבר למדתי בבית. היייתי המום מחוסר הידע של הילדים בכיתה. איזה מין הורים יש להם הם לא מכירים את התנ"ך? ביום הזה גיליתי שכל אחד מחונך בצורה אחרת. אני בכל מיקרה קיבלתי ציונים גבוהים והייתי מאושר מכך. כשגדלתי והגעתי אל בית הספר תיכון לראשונה ניתקלתי ברוסים. כילד שמעתי דרך הטלוויזיה שיש רוסים בארץ אך אף פעם לא ראיתי רוסי באופן ממשי. במכללת אורט בירושלים חצי מהבית ספר רוסים. כך שהייתי המום ואמרתי לבחור שישב לידי בכיתה "בואנה כמה רוסים יש פה אההה" והוא ענה לי "כן" במבטא. שאלתי אותו מה שמו והוא ענה לי "ולדי". מעולם לא ראיתי רוסים ולפתע הם בכל מקום. אני אפילו מרכל על רוסים עם רוסי הזוי מבחינתי. לאט לאט הבנתי שהם חלק מהמדינה וקיבלתי אותם באהבה. לאחר הצבא וכמה שנים עבדתי כמאבטח בכותל. שם גיליתי את האתיופים (הכרתי בעבר אך לא בכמות של המאבטחים שבכותל). הם הציעו לי אינג'רה ועניתי בסירוב. אכלתי אינג'רה פעם אחת כשעבדתי במפעל לצימוקים. שלוש ימים לקח לאיתיופית שעבדה איתי להכין את האינג'רה אני ועוד בחור מהעבודה שיגענו אותה שתכין לנו. לבסוף היא הכינה ולנו לא היה נעים לסבול לה מול הפנים. כשיצאה מהחדר אוכל זרקנו את האינג'רה לפח. "איכס איזה חמוץ" החבר: "ולקח לה שלוש ימים אתה מאמין?" לכן אחרי הנסיון הראשון והמר שלי עם האינג'רה הראשונה סירבתי. אך האתיופים התעקשו ואמרו לי דרך בחור שאימת את דברם שאינג'רה זה טעם נירכש. לאחר שיכנועים וראייה שיש תוספות לאינג'רה של בשר וכו'.. השתכנעתי ואכלתי אינג'רה. לאחר זמן מה נהפכתי לחובב אינג'רה. הטעם הוא באמת נירכש, כמו בירה וקפה. נהפכתי לאתיופי. מהו מוסר ההשכל? מוסר ההשכל הוא שאנחנו בתוך המדינה מפולגים. לא רוצים לערבב אותנו עם הרוסים או האתיופים. כל אחד גר בשכונה ניפרדת והעירבוב הוא מועט. אנחנו מדינה אחת קטנה עם תרבויות רבות בתוכה. לא רוצים שנכיר אחד את השני כדי שלא ניתבלבל. זהות היא בעייה. אני אשכנזי ומזרחי וישראלי אז מה אני? כל אחד הוא סובייקטיבי כל אחד ואיך שהוא מגדיר את עצמו, כל אחד הוא בן אדם. לא משנה מה אנחנו קודם כל שניהיה האנשים שאנחנו רוצים להיות. עם העירבוב או ללא. מי שרוצה לחקור תרבויות שונות שילך ללמוד אנתרופולוגיה, או שפשוט יחקור וילמד בעצמו. לפעמים הלימודים הם לא כאלה הכרחיים. מי שרוצה באמת ללמוד ילמד. הבחירה בידיינו עם ישראל אנו יכולים לבחור את גורלינו. אנו רק צריכים להיות בטוחים ומלאי אמונה לאן מופנות פנינו. האם הם מופנות אל מקום של הרס? או האם למקום של תקווה? האם אנו מאמינים בעצמינו שאנו יכולים להשיג כל דבר שרוכש ליבינו. ניראה לי שחן מזרחי הסטאנדפיסט הוא הוכחה לכוח רצון וחוסר ויתור על החלומות. כשראיתי את הופעותיו בתחילה חשבתי לא מצחיק. אך כרגע שהוא נוחל הצלחה אני חש אליו הערכה רבה. בואנה הבחור לא ויתר. לא משנה מה אמרו לא לא משנה כמה זלזלו בו, הבחור הגיע לאן שרצה להגיע. כך שאני אומר לא משנה מי אתם קוראיי ומה הרקע הכלכלי העדתי והלאומי שלכם. אתם יכולים להגיע לכל מקום שאתם רוצים להגיע. כל מה שצריך הוא לסמן את המטרה ולהתחייב. ברגע שיש אמונה שלמה התחייבות ומטרה. זה כבר 30 אחוז מהעבודה. עכשיו תשימו את המפתח בסוויץ' ותתניעו אל עבר העתיד המובטח... תתניעו אל ארץ לעולם כן.