כי לפעמים, האדם האחר אשר בך הוא הלוקח את ההגה...

אתה יושב לך בשיכול רגליים, וקרה המקרה... ואתה שואל את עצמך

האם אתה באמת מסוגל לעולל כדבר הזה!?

ואז,

בפנים אתה יודע את התשובה:

האדם האחר הוא האשם...

אתה כולך פיסה מזוקקת של חוסר - אשמה...

זה הוא,

האדם האחר שבתוכך,

שאשם.

שיבקש הוא את המחילה...

שישא האדם האחר בתוצאות...

שייצרב הוא בבושה הלוהטת...

אתה השה התמים, הלועס גבעול עשב רך, מביט נכחו בעיניים גדושות-תום...

זה הוא,

האדם האחר אשר בתוכך,

אשר כנפיים דמוניות מזדקרות מגבו,

ומתהלך הוא בארץ החיים, הלוך ופגוע בבריות...

הוא אשר נולד כחיית השדה לרוע,

יחסר אף את הנימוס המינימלי....

אתה?

ממחטה צחורה נעוצה בצווארונך, ממש כאחרון הבריטים, כפפות רכות כמשי עטויות על ידיך הענוגות,

מבטאך מהוקצע כדבעי, ואתה מאומן בנימוסין כג'נטלמן נפוח חזה...

הוא,

האדם האחר אשר בקרבך,

הוא עייר - הפרא אשר לשונו שלוחה בחבריו, צולפת על ימין ועל שמאל...

עיניו משוטטות ללכוד עוד סצנת-אומללות עליה יוכל לעשות קופה...

ואתה מצקצק בשפתיך למראהו המחליא...

פתאום, סוף סוף,

מרימים אליי שניכם את העיניים.

גם אתה, המלאך הלבנבן,

וגם האדם האחר שלך, שד-משחת מתמיד.

"הו!"

אמרתי.

"הגיע הזמן באמת ששניכם כאחד תקשיבו לי...

תתעורר!!!! - אני צועק.

שניכם - חד הוא!!!

אותו כתם דם אשר מזהם את ידיו של האדם האחר,

מכתים גם את מחלצותיך אתה!!!

אין כאן 'אתם'!!!

יש רק 'אתה'!!!

אז,

ילדון,

תתנער מעצמך,

וקח אחריות על עצמך...