שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
הבישול_שלי_לא_טעים

הבישול שלי לא טעים.... האמנם?


שיחה עם מישהי, שנתנה לי הארה, על יחסי הורים וילדים
בין כה אני לא אוהבת את מה שאני מבשלת.......
כך אמרה לי מישהי, ואני התפלאתי. נראה לי שאף פעם לא שמעתי כזה משפט.
אמנם בדרך כלל, כאשר מתארחים אצל מישהי היא תתנצל ותסביר ,שלא הספיקה להכין עוד, או שהתבשיל נשרף קצת או שהיא שכחה להוסיף מלח וכדומה.
אבל אף אחת לא תאמר על עצמה שהאוכל שלה לא טעים,זו אמירה מנוגדת לטבע ולאופי האנושי. כאשר אדם טורח ומשקיע להכין וליצור משהו הוא מתקשר אליו ומחבב אותו,חלק מאהבת הורים לילדיהם נובעת מההשקעה בהם, מרכיב מרכזי בתחביבים, הוא הסיפוק מיצירת משהו שאנחנו אוהבים לעשות.
ולכן,כאשר היא אמרה מראש שהיא לא אוהבת את האוכל שלה, נדלקה אצלי נורה אדומה!
שאלתי אותה-נכון אמא שלך היא בשלנית מעולה?....
התשובה היתה חיובית, ואני הבנתי מיד את כל התמונה.
היא לא הסתכלה על מה שהיא הכינה אלא תמיד חשבה על איך זה היה יוצא לאמא שלה ומכיון שאין לה את הנסיון של אמא שלה הרי שתמיד תחושת כשלון והחמצה עלתה יחד האדים המהבילים של הבישולים שלה....
אין מי שלא נהנה להכין וליצור, ולראות את המוצר המוגמר והמושלם.(כמובן לא מדובר על תבשיל חרוך, או על עוגת חנק)בפרט כאשר מארחים ומקבלים מחמאות, על האירוח הטעים והמושקע,ולכן היה לי נורא מוזר לשמוע אותה מספרת, שהיא באופן כללי, לא רווה נחת מהבישול שלה.והבנתי שיש כאן ודאי סיבה, שמעיבה על ההנאה והסיפוק, שהיא אמורה לחוות.ואכן הסיבה התבררה כלא אחרת, מאשר אמא שלה.....
בפסיכולוגיה ההתפתחותית, מתארים את תהליך הגדילה הפסיכולוגי של פעוטות. 
באופן כללי, יש אצל כל תינוק מעבר מתהליך של סימביוזה לתהליך של ספרציה,בחודשים הראשונים לחייו התינוק לא יודע להבחין מה ההבדל בין גופו לבין אימו או לבין אובייקטים פיזיים. (זו הסיבה שלאחר מכן תינוקות נהנים לזרוק דברים כי אז הם חווים את ההבנה של הניתוק, בינם לבין חפצים אחרים)בשלב זה הוא חווה את הוריו ואת מה שמקיף אותו כחלק בלתי נפרד ממנו,התפיסה הזו קרויה ״סימביוזה״.
כאשר הוא קצת מתפתח וגדל,מתחיל תהליך ה״ספרציה״.
זהו תהליך פיזי ומנטלי כאחד,התינוק מסוגל לנוע ולזחול ואף לעמוד וללכת וכך נוצר מרחק פיזי בינו לבין הוריו,המרחק הזה משולב בהתפתחות השכלית שלו והיכולת להבין את המציאות הנפרדת שלו ושל סביבתו.
ספרציה בריאה, היא כזו שמשלבת, איזון בריא בין הסימביוזה לספרציה, התינוק זקוק מצד אחד, לתמיכה ואהבה וקירבה מהוריו,ומאידך הוא צריך להתפתח, ולצאת ולחקור את העולם, ולפתח את הישות העצמאית שלו.
הפרדוקס הזה קיים, אצל ההורים גם כן,מפני שאף הם נקרעים, בין האהבה לילד, והרצון לשמור אותו קרוב וצמוד אליהם.לבין הצורך להכיר בעובדה, שלמרות שהוא הילד שלהם, הוא בכל זאת אדם עצמאי, שזקוק להתפתח ולצאת לעולם.ואסור להם להיעלב מהרצון שלו לצאת ולהתרחק אלא לתת לו עידוד, ומאידך כאשר הוא חוזר לקבל חום לחיזוק הם צריכים להבין שהוא זקוק לכך ועליהם להמשיך להעניק לו אותם.
התיאור הזה מדבר על גילאים צעירים מאוד,אבל אם נתבונן נראה שזה איזון קריטי שצריך להישמר בינינו לבין הורינו גם בחיינו הבוגרים.
היכולת לצאת לחיים כאדם בריא בנפשו עם אמביציה ובטחון עצמי ושאיפה להגשמה עצמית ולהצלחה תלויה מאוד באופן בו ההורים מגדלים אותנו.
כאשר מגיל צעיר ההורים מחנכים אותנו לרצות להעז ולנסות דברים חדשים, מעניקים לנו הזדמנויות לפתח תחביבים וכישורים,וחשוב מזה -נותנים לנו להאמין בעצמאות, ובצורך לצאת ולבנות לנו, חיים חדשים ומקוריים.אזי נוכל להשלים את תהליך הספרציה, באופן מושלם. וגם נוכל לקבל תמיכה ועידוד, בשעת הצורך.
אבל,אם ההורים לא מאמינים ביכולת של הילד ובצורך שלו להיות עצמאי ומקורי. אזי הם ממילא יוצרים, דיכוי פיזי ומנטלי, שלא נותן לילד מרחק ועצמאות. וכך כל תהליך הספרציה משתבש, וגדל בן אדם נכה בנפשו, שלא יעז לצאת לחיים, ולבנות אישיות חדשה ומקורית. אלא הוא תמיד יתחבא, מתחת סינרה של אימו,ולא יאמין ביכולת שלו, ובייחודיות שהוא יכול ליצור.
מדובר פה אם כן, על איזון עדין ומורכב. שדורש שימת לב, ובגרות נפשית של ההורים.
אותה צעירה שתיעבה את הבישולים שלה, לא הצליחה (לפחות בחלק הזה)להשתחרר מצילה של אימה, היא תמיד ערכה השוואות מיותרות ליצירות של אימה הבשלנית ולכן לא ידעה ליהנות ממעשי ידיה.
כמובן אין רע לרצות להיות מושלם ומוצלח,אבל כל אחד צריך ליהנות מעצמו, ולדעת את מקומו ויכולתו.מפני שהספרציה, היא תהליך. והיא   לא מתרחשת ביום אחד, אלא היא מהווה בעצם את כל הטעם לחיים,היא המעניקה לנו את הייחודיות האישית, ואת הסיפוק- בכיבוש פסגה אחרי פסגה.
לכן כאשר במקום להעז להיות עצמאית וייחודית, ולרוות נחת מההצלחה החדשה,העיבה כל הזמן ההשוואה המיותרת לאמא וגרמה לחוסר בטחון ואי סיפוק,כי הספרציה היא תהליך הכרחי לבגרות שמחה ויוצרת שלנו.
זהו יצר החיים הבסיסי-שמדריך את הפעוט להעז ולעמוד וללכת,ואת הנער לצאת עם חביריו,ואת האדם הבוגר להתחיל פרוייקטים ולבנות קריירה וחיים.
יעצתי לה שפשוט תקח מתכון קל שנראה לה טעים ושתכין אותו בדיוק בהתאם להוראות וכך אין סיבה שהיא תיכשל,כאשר היא תחווה הצלחה ועוד הצלחה זה יתן לה חיזוק ואמונה בעצמה.
עם הזמן היא תתרכז ביכולת שלה ותשכח מההשוואה לאימה,וכך היא תוכל לשמוח וליהנות ממעשי ידיה. ואז יושלם התהליך של הבגרות העצמאית שלה כאשה בוגרת, המסוגלת גם לבשל, ולהכין מטעמים לא רעים בכלל.


מה דעתך על הבישול שלי לא טעים.... האמנם? ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כהבישול שלי לא טעים