הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
הוליווד-_המנוע_של_החיזור-_כיצד_לשומרו

הוליווד- המנוע של החיזור- כיצד לשומרו?


שאלת השאלות של שואלי הזוגיות היא איך לשמור את הניצוץ הראשוני? איך לרצות להעניק ולאהוב גם אחרי 20 שנה של חיים ביחד. התבוננות ראשונית על העניין הבאתי במאמר זה.
מהי אהבת חינם? אהבה ללא תמורה כלל. האם יש דבר כזה? הרי כולנו אינטרסנטים ורוצים להרוויח משהו בכל מפגש עם החברה, ובוודאי שאנחנו לא רודפים אחרי בת זוג רק כדי לתת, הרי מעניין אותנו גם מה נקבל שמה. מחקר מעניין[1] גילה שאנשים יפים נתפסים גם כטובים, אינטליגנטים, ומשום מה גם מוסריים. התופעה הזו גורמת לנו לרצות בקרבתם, ולחפש חברות איתם, מתוך תת הכרה של "אולי ההצלחה תדבק גם בי". עצוב לראות כמה שבתוכנו חבויים אינטרסים קטנים. האם זהו האדם? אינטרנסנט ותו לא? איפה כל הכוחות הטובים? תיכף נגלה אותם.
 
מעניין שאותו משפט שיוצא מפיו של אדם יכול להיות גאווה, ויכול להיות צניעות וענווה. לדוגמא: אדם יאמר: "אני מעולה בכדורסל". יתכן שהוא גאוותן ויתכן שהוא צנוע (בד"כ אנחנו מייד מרגישים באנרגיות השליליות של הגאווה והצחנה שלה, מול החן של הענווה). מהו ההבדל? ההבדל פשוט. אם אדם אומר את מה שאומר כדי לקחת, הרי זו גאווה, ואם הוא אומר כדי לתת, הרי שזו ענווה. אדם יכול לומר "אני מעולה בכדורסל" ותוכן כוונתו לקחת ולקבל כבוד, לרצות שיסתכלו עליו, שיפלו לרגליו, שיחזרו אחריו. זוהי גאווה. מאידך גיסא אדם יכול לומר "אני מעולה בכדורסל" כיון שכוונתו לתרום מכישרונו לנוער מצוקה, כדי שבמקום להתעסק בעבריינות יתעסקו בפיתוח כישרונות ספורט. זאת היא ענווה.
מהו גודל החלק שצריך להשאיר לעניים הנקרא "פאה" בסוף השדה? המשנה במסכת פאה אומרת: "הכל לפי רוב העניים ולפי רוב הענווה", כלומר ככל שיש יותר עניים, והשדה נותנת יותר תנובה, כך יש להגדיל את גודל הפאה לעניים. ראינו שענווה = כמות היבול שהשדה נותנת לבעליה. שדה שנותנת הרבה נקראת בעלת ענווה הרבה.

היהדות מלמדת שיסוד כל הרע בעולם הוא הרצון לקבל לעצמך. נשמע מוזר לא? הרי זה כל כך טבעי לרצות לקבל. תינוק שנולד רוצה רק לקבל, זה צד מאוד טבעי באדם. במערכות יחסים, הדמיון הוורוד ההוליוודי, שהוא גורם לחזר  אחר בת זוג במרץ, מונע הרבה פעמים דווקא ממה שנקבל שם, אצל בת הזוג הפוטנציאלית.

 
אני רוצה לקחת את הקוראים אחורה בזמן, למקום רחוק. בערך 4000 שנה אחורה. היה נסיך אחד, שגדל בבית של מלך מצרים, אתם יודעים שנסיכים הם אנשים שהרצון שלהם לקבל לעצמם הוא גדול מאוד. אותו נסיך גדל, ונהיה המנהיג של עם ישראל, משה רבנו שמו, המנהיג המסור והנערץ על כולם. בספר שמות[2] מסופר שאחרי שעם ישראל חטא בחטא העגל, ה' הציע למשה הצעה מעניינת: בוא נשמיד את העם הזה, ונבנה ממך, משב רבנו, עם חדש. מה ענה לו הנסיך הזה? "ועתה אם תישא (תסלח ל..) חטאתם (אז יופי...), ואם אין (אם לא תסלח...) מחני נא מסיפרך אשר כתבת". כלומר, או שתשאיר את עם ישראל, או שתמחק אותי מן ההיסטוריה. הפרשנים שם ביארו שהוא ויתר על כל זכויותיו בעולם הבא, לא יאומן! ויתר על כל רווח עצמי.
 
משה רבנו היה מאוהב בתוכנית של ה' בעולם, ליצור עם שיביא אור לאנושות. מה יהיה איתו באופן אישי בתכנית הזו? בכלל לא עניין אותו, העיקר שהתכנית תצליח, איתו או בלעדיו. בנקודה זו הוא ביטל את הרצון שלו לקבל לעצמו, ביטל את שורש הרע שבתוכו לגמרי. מדהים לאן שנסיך יכול להגיע. תאמרו: "נו טוב, זה מטאור שאין לקחת ממנו דוגמא לבני אדם נורמאליים". נכון, וגם לא נכון. הרמב"ם[3] כותב: "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה", בכך הציב לנו הרמב"ם רף גבוה מאוד (היו עוד כאלה בהיסטוריה שהצליחו לבטל בנקודות מסויימות את הרצון לקבל: אסתר המלכה, דוד המלך ובבא בן בוטא, אך לא ארחיב בכך כאן).
 
בפועל אין אנחנו נתבעים להגיע לגובה כזה, בטח שלא מייד, זו עבודת חיים, כל שנדרש הוא רק לשאוף לשם, ולהתקדם בצעדים שמתאימים לנו. אם הגענו, מה טוב, ואם השתדלנו ולא הצלחנו, אין אנו נתבעים על כך. הרעיון הוא בעצם השאיפה. עצם השאיפה יש בה סוד גדול. היא הופכת את הרצון לקבל לעצמי, להכרח שיש להתחשב בו מכורח המציאות, ולא למטרה בפני עצמה, כלומר, אם גבר רואה בחורה נאה וחכמה, וחפץ בקשר עימה, על פי מה שלמדנו, כך יהיה התהליך בנפשו: הוא יחשוב: "אמת הדבר שאני רוצה לקבל ממנה כל מיני דברים. אני גם מרגיש שאני רוצה לתת (בד"כ כלל אנחנו נכנסים למערכות יחסים כ"מעורב ירושלמי"- רצון טוב לתת, וגם רצון רע לקחת, המינונים של ה"מעורב ירושלמי" בפתיחת הקשר ובהמשכו, הם שיקבעו את הצלחתו). כשהאורות של הוליווד מנצנצים בראשי, היכולת שלי להעניק ולתת (או אולי לשלם מחיר גבוה כדי לקבל אחר כך?) גדלים פי כמה. האם היכולת שלי להעניק לה תהיה באותו גודל גם בעוד 20 שנה, אחרי כמה הריונות שלה? אחרי שגם אראה אותה בלי איפור, וגם אראה אותה עם מצב רוח רע? מה יהיה אחרי שאראה אותה חולה בשפעת? כיצד משמרים את העוצמה ההוליוודית? התשובה היא שאראה שעיקר האישיות שלי היא לתת, לא לקחת. נכון, אין ברירה, כדי שאוכל לתת, יש גם לי צרכים, אני אקח מה שאני חייב כדי שארגיש טוב ובנוח, ואולי אפילו אתפנק קצת מידי פעם, וזה יאפשר לי לתת עוד ועוד. לקחת מה שצריך כדי לתת כמה שיותר. ההסתכלות הזו הופכת את החיה שבתוכנו (הרצון לקבל), לחית קודש, למשרתת של הטוב, וכל עוד שדואגים לה בצורה סבירה וטובה, לא תאמינו, היא נרתמת למשימה, ואף מוכנה להתחנך, למעט את צרכיה, ובמקרים מיוחדים אף להסתלק (כמו אצל משה רבנו). "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים עימו" – "אויביו" זה יצר הרע, הרצון לקבל לעצמי. כמובן שכדי להגיע לרמה גבוה בעניין הזה לא די רק בקריאת מאמר זה, צריכים אימון, לימוד, עבודת נפש קבועה עם דמיון מודרך, ועוד טכניקות רבות שלא כאן המקום לפרטם.
 
פתחנו במאמר זה במילים "מה היא אהבת חינם? אהבה ללא תמורה". כעת ברור, עצם השאיפה לשם, היא מביאה את השלמות, ואם בדרך לשם אנו מבקשים לאהוב עם תמורה, מחוסר ברירה, כי כדי שנוכל לאהוב ללא תמורה, אנו צריכים בדרך את הדלק של התמורה, אבל אנו שואפים למעט בתלות בדלק זה כמה שיותר, הרי שכבר כרגע, עוד בדרך, אנו טועמים את האור של המדרגה של אהבת חינם, אהבה ללא תמורה, כי החיה שבתוכנו הופכת לחלק מן התהליך והדרך, ולא למטרה בפני עצמה, וכין שכך היא כבר לא "חיה רעה", אלא "חיה טובה", "חית קודש". היא שינתה את מהותה. בסיום המאמר, ובחודש אלול הזה, ברצוני לצאת גם מהמסגרת הזוגית למסגרת הלאומית, ולברך את כל עם ישראל שנזכה לאהוב אחד את השני, אהבת חינם, ללא תמורה. לאהוב את החילוני גם אם לא נרוויח שיניח תפילין, לאהוב את החרדי גם אם לא נרוויח להוציא אותו מהכולל לשוק העבודה. אינני מדבר על טוב מרוח וחנפני. ביקורת וויכוח על צביון המדינה זה מצוין. לא צריך להיות חנפן. אבל כמו בגינה עם קוצים, ויש הכרח להוציאם, עקירת הקוצים צריכה לנבוע מתוך אהבת הגינה, ולא מצד שנאת הקוצים. נמשיך להתווכח ולהתרגז אחד על השני, אבל לעולם נזכור שכולנו באותה סירה, ואנו בנים להיסטוריה ארוכה ,עשירה ומפוארת.
 
                                 אהבת חינם.......


מה דעתך על הוליווד- המנוע של החיזור- כיצד לשומרו? ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

נכתב ע"י asaf18
בתאריך: 02/09/2014
אסף ויצמן

6 מאמרים | 8433 כניסות
 השארת תֶּשֶׁר לasaf18
טיפ לחיים-טיפ לכיס, ולא בתורת צדקה, אלא גמול הדדי
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!