ראש הממשלה התרווח על מיטת הזוגיים שהזמין למשכן הכנסת, מדושן עונג ועתיר שומני גלידת שמנת וניל איטלקית , שיערו הכסוף, התבדר בזרזיפי האוויר שפלט המזגן, משל היה חוטי כסף טהור דקיקים , אותם שזר לראשו לא אחר מאשר משיח בן דוד, המחשבות על שיבתו שזרקה בראשו, זרקה אותו באחת להביט אל מעבר כתפו..." אולי גם אני צריך למשוח שיערי במאתיים גרם ג'ל ירקרק ודביק, , זה יכהה את שיערי, יעניק לו ברק וחיוניות, השיער לא יזוז מילימטר, ממש כאילו הייתי מרחף לי ביער האזמרגד הקסום..."
קולו הפנימי התחיל לזיין לו את השכל והוא היסה אותו, הצעיר השרירי נושף בעורפו, זקוף, גאה , עמידה איתנה ושיער מלא, הוא חשש ממנו, חשש מיכולותיו הורסטיליות, מדיבורו השוטף, הוא חשש מהטון הסמכותי עם נגיעת המגניבות של אותו צעיר...
הוא הדליק את מקלט הטימטומת, 186 אינץ' של איכות צרופה, בלתי מתפשרת, אותם תלה על מנורת הכנסת, היות והמרחק ממקום מושבו למנורת הכנסת היה גדול והיות וסירב לוותר על מיטתו ומזגנו, הוא רכש לעצמו, ממיטב כספי, טלסקופ משוכלל וזעיר המוחדר למוח ומגדיל עצמים רחוקים עד פי ע  שרה.
הוא צפה בעוד פרסומת המשלבת נשים מפזזות, טיטולים זעירים עם כנפיים ותחושת רעננות לאורך כל היום ונרדם.
כלבו, באדי, החל מלקק את פניו, GO AWAY!!!, הוא צעק לו AND DON’T STEP ON THE GRASS OF MY WHITE HOUSE!!!
הוא הקיץ שטוף זיעה, שיגעון הגדלות החל טורד את ערותו ואת שנתו, קולו הפנימי שוב החל לזיין לו את השכל, בצר לו הוא פנה לרעייתו :" עוצי לי עצה, יקירה, השיביני חיים במטותא..."
היא חככה בדעתה, מריאנו נראה לה לפתע צעיר לגילו והרבה יותר מצחיק, היא החליטה לעשות מעשה.
"תכרה בור..." אמרה לו, "עמוק מאוד, ונשליך את היפה פנימה."
"כך נבצע את זמננו בכלכלה ובאספסוף, נזכה באהדת אותו אספסוף חסר בינה, נפגום באהדה ליפה ונסלק את המכשול הזה מדרכנו ובכלל", כחכחה בגרונה, "בסוף האשמה תיפול עליו ואתה תישאר המלך הבלתי מעורער..."אבל איך נמציא שקר חבוי כל כך טוב שיפיל את היפה?"
שאל, תוך כדי יבבה קורעת לב, :"זה כל היופי כאן, יקירי, אבל זה מצריך ממך אימונים אינטנסיביים ומתישים, תספר את האמת, זה השקר הכי טוב!"
עיניו נקרעו לרווחה למשמע המילה האסורה, הוא החל לנוע בחוסר נוחות על מיטת הזוגיים, אגלי זיעה מלוחה חמצמצה ניגרו מחוטי הכסף על ראשו, ברכיו החלו רועדות ואלמלא היה שכוב באותה העת על מיטתו, ודאי היה נופל ונחבל ברצפה.
"לספר את האמת???"
שאל כלא מאמין,
"כן אהובי חייל גיבור שלי, כן.
ולפתע, ברגע של זיכוך, נקודת זמן טהורה ותמה, הוא הבין, "אספר את האמת, היפה ייפול ואלוהים גדול!"
הם החלו מחייכים, החיוך הפך אט אט לצחוק מתגלגל ופרוע, ויש אומרים, שאם היית יושב ומקשיב לרגע, יכולת ממש לראות את שליטי חוות החיות נקרעים מצחוק ותחת רגליהם, אורוול וכתפיו השמוטות.