אף כי כבדו גרליי מצעוד,
ועייפו ידיי מאוד,
על אף תשישות ברכיי,
וחולשת מה בזרועותיי,
לא כבו עדיין עיניי,
מראותך אי פעם איתי.

הבה נסלח על מה שהיה,
הבה נמחול על מה שהפריד,
הבה נזכור-
כי האהבה,
חזקה מהכל,
והאהבה שבנינו-
חזקה מכל האהבות.

וביום שתחזור,
אחרי שתזכור,
נקשור את הקשר
שנפרם עם הזמן
ונהיה לאחד,
שיאהב ויצמח כאן לעד.