שירת אהבה וארוטיקה (48)

לקצרצר שתשמעו בפודקאסט, עושים אהבה עם פזית אלעזר - ימי שני בחצות, קראתי "הנמל".

הנמל

היא לובשת את מיטב בגדיה ומגיעה אל הנמל. יושבת שם כשעתיים, לפעמים אף יותר, מביטה באניות הכבדות, שמגיעות לפרוק את תכולתן, בסבלים העומסים את הסחורה ובספינות הקטנות יותר, שמוליכות נוסעים ממקומות שונים בעולם אל מקומות אחרים. היא יושבת זקופת גו, רגליה משוכלות וידיה העטויות כסיות הלבנות, כצבע בגדיה, ארוכות ועדינות עד לגובה מרפקיה, מונחות בחיקה. על דש ג'קט חליפת החצאית, שחובקת את מתניה הצרות, מתנוססת שושנה לבנה, חלק ממטפחת, שכרוכה סביב צווארה. שפתיה משוחות באדום עז וכובע רשת, שמטשטש מעט את קרני השמש המלטפות בערפה, מונח מוטה זוית, על ראשה. היא אשה עצובה, יפה ושותקת וכבר הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף, באותם ימי ראשון בהם נדמה היה לו, שמושא צפיותיה לעולם לא יגיע.

הוא פורק את משאותיו, מביט לעברה ולא מעז לגשת. גם בימים חמים, כשניכר שישיבתה קשה עליה, אין בו אומץ להציע לה מים לשתיה, מתוך המיכל הגדול, ממנו שותים הוא וחבריו לעבודה. בגדיו מוכתמים וריח חמצמץ של זיעה, שנפלט בעקשות מנקבוביות גופו, מרחיקים ממנו במהירות את המחשבה על כך. הוא רק סוקר את מבטה, שנעוץ הרחק ממנה, מוטרד משהו וליבו כמה לעמוד על פשרו. מבלי שירגיש, הפכו ימיו לציפיה מתוחה, ממשמרת יום ראשון אחת לאחרת, כאלה שאיש מחבריו לא שש לקבלן ואילו הוא היה לוקחן בשמחה על עצמו ולו רק כדי שיוכל לשמור עליה בעיניו.

אולי זו הבעתה או צורת ישיבתה, הוא אינו יודע לענות, גם לא לעצמו, על הצורך המתגבר בו לדבר איתה, להקשיב לצליל קולה ואולי, לפגוש את עיניה מביטות בו חזרה, למרות שצליל קטן וזדוני, אי שם בירכתי גאוותו, היה מרים לפעמים ראשו וצוחק ברשעות, ש"אין סיכוי, שאישה כמוה תסתכל לעברך". הוא היה מקשיב, שותק, ממשיך לפרוק ולהעמיס ולהציץ בה כהרגלו. פעם אף היה נדמה לו, כי הפנתה אליו לרגע את ראשה. בפעם אחרת, דימה לראות בשפתיה היפות, עיקול קטנטן של חיוך והוא זוכר, שעצר לרגע מעבודתו, נרגש ותוהה בינו לבינו, אם היה צל החיוך מיועד לו.

באותו יום ראשון, הוא לא ישכח, איך הקדימה לקום ממקומה, יישרה את קפלי חצאיתה ואת ירכית מקטורנה והפנתה את ראשה מאותה נקודה קבועה, בה היתה נועצת עיניה ישירות אל עיניו. התרגשותו ניכרה על פניו והמשא שבזרועתיו החליק מטה ואלמלא הצליח לעצרו בזמן, היה מן הסתם מתפזר לכל עבר. מבוכתו העלתה בה חיוך, היא נפנפה לו בידה, סבה על עקביה לאחור ופנתה לדרכה.

היא לא חזרה לנמל, הוא ידע שהיא לעולם לא תחזור, עוד כשהביט בה מתרחקת וחיוכה עדין שמור באפור עיניו.

הכנסו, תהנו, הצטרפו ופרגנו בשיתוף. אשמח. פזית.

https://www.facebook.com/PazitElazarIcast

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• שירת אהבה וארוטיקה (41)קראו. אהבתם? המשיכו איתי. מבטיחה שלא תשתעממו. בכל...
0 08/09/2014 | פזיתאלעזר

• שירת אהבה וארוטיקה (42)קראו. אהבתם? המשיכו איתי. מבטיחה שלא תשתעממו. בכל...
0 09/09/2014 | פזיתאלעזר

מה דעתך על שירת אהבה וארוטיקה (48) ?
תגובתך:
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:		אימייל :	קבלת תגובות לאימייל