ה פ נ ק ס

כשמדובר במשהו תיעודי, ברור ששמדובר בעובדות, ובאובייקטיביות, אבל רק אנחנו עצמנו יודעים מה באמת קרה שם. כשנקרא פסקה אחת, נחייך לעצמנו, בעמוד אחר נתפוס את הראש ונאמר "אני פשוט לא מאינה שעשיתי את זה!" בפרק נוסף פשוט נהנהן ונדביק שפתיים זו לזו וים של תחושות יציף אותנו מבפנים. אדם אחר יכול פשוט לקרוא הכל ברצף ולכעוס. (- מסיכמה שלא ברור על מה ).

כשאנחנו יוצרים קשרי חברות עמוקים, אנחנו מעיזים לקרוא זה לזו בפנקסים, ואפילו לזרוק בין לבין הערות ביניים. גם בחיי הנישואין, גם בזוגיות. אני לא בטוחה בקשר ללגיטימציה של זה. אבל זה קורה. עובדה.

אם נחשוב על זה רגע, זה די משעשע לקרוא פנקסים תיעודיים של האחר, כאשר כל מילה והברה שנהגתה בו, נכתבה בסובייקטיביות בלעדית של בעל הפנקס. הלא אין לנו מושג באמת מה התרחש בכל רגע שהביא לכל דבר לקרות. אבל אנחנו מרגישים עצמנו לפעמים קנאים לפנקסים שלא ברשותנו, ואני חוששת שיש כאן בעיה של ממש.

בקשרי חברות עמוקים, אמיתיים, הפנקסים נקראים כמעט מתוך עיניו של בעל הפנקס. לכן אין יותר מידי ניצוצות בשיתוף. אבל למען הכנות - רוב הפעמים שהפנקסים שלנו נפתחים על ידי אדם שהוא לא עצמנו, מדובר בשיפוטיות די מיותרת. אפילו שלא במקומה.

ומה עם כל האופטומטריסטים?

- הם עושים לנו בדיקת ראייה מקיפה, מכניסים את ראשינו למכונה, מבקשים מאיתנו לא להתאמץ לראות דבר במהלך הבדיקה, מלבישים עלינו משקפיים מגושמות מפלסטיק ומודדים עלינו עשרות עדשות - וכל זה רק כדי לעזור לנו לראות,

פנקס אחד,

שלנו ממש,

שבשביל עצמנו - תמיד נראה מטושטש....

ובכן, אז עבור מי ....?

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• נהג מונית מרגש מסיפורו של נהג מונית בניו יורק
0 29/07/2013 | vaella

• חשמל אחת ההמצאות הכי חשובה בהיסטוריה של העולם, אחרי המצאת...
0 16/09/2018 | מוטקוו

מה דעתך על ה פ נ ק ס ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל