היום שומעים המון על הפרעות אכילה, נושא שהפך להיות ממחלה למגיפה, בעיקר בשנים האחרונות. ההתמודדות של  המשפחה מול המחלה אינה פשוטה מה גם שהמדינה אינה פתוחה להבין כי אנורקסיה ובולמיה הינן מחלות של העידן המודרני, מחלה שמספרה רק הולך ומתרבה וזוהי מחלה כמו מחלות אחרות. אף אחד אינו מוכן נפשית לכזה "מפץ" באמצע החיים, כולנו חיים בתוך שיגרה ואולי אפילו בתוך בועה ואומרים "לי זה לא יקרה", אף אחד לא באמת מוכן נפשית כשיום אחד המחלה מיתדפקת על דלתותיו ומאיימת להחריב כל חלקה טובה ולהרוס את הדבר היקר לנו ביותר - את הילד שלנו.
חובה עלינו כהורים לא לטאטא דברים מתחת לשטיח שכן מדובר על ילדינו, הדבר היקר ביותר לנו עליי אדמות, וכל יום כפי שהינכם מבינים, הינו שאלה של חיים ומוות. ככל שתקדימו לטפל במחלה ותתנו עזרה וטיפול נפשי כך ייטב. הפרעת אכילה הינה התמכרות לכל דבר, מהר מאוד כדור השלג מתלגל ואנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך מערבולת שסוחפת וסוחפת פנימה ואין מושיע על כן רצוי ומומלץ לעצור את זה בזמן ו"ולהכות בברזל בעודו חם". כדי שתקדימו לטפל בילדכם כך תצילו אותו ממצבים קשים שאליהם הוא יכול להגיע במהלך המחלה הנוראית של האנורקסיה או הבולמיה. אני מודעת לכך שלא תמיד פשוט להודות כי ישנה בעיה ולא תמיד פשוט להודות כי עשינו טעויות, אך עלינו להבין כי גם אנחנו ההורים טועים בדרך ואיננו מושלמים והגדולה שלנו היא להודות כי טעינו ולנסות לתקן דברים. בטח תשאלו את עצמכם מה לזה ולנו? למה אנחנו אשמים? אינו באה להאשים אף אחד אך אני יודעת כי טיפול בהפרעת האכילה חייבת להיעשות במסגרת רב מערכתית כלומר כל המשפחה חייבת לקבל טיפול כי ישנה בעיה. אמנם לא רק אנחנו אשמים אך גם לנו יש חלק בחולי ובמקום להטיל האשמות אחד על השני עלינו לשלב ידיים אחד עם השני, להתאגד כמשפחה וביחד להילחם ולנצח את המחלה הנוראית המרחפת עלינו ומאיימת להרוס את חיי ילדינו.
מאוד פשוט להיכנס לאותו בור, מספיק שנפחית כל פעם במעט מהאוכל והנה אנחנו שם. זה בבחינת חציית קווים אדומים, שקל ומפתה מאוד לחצות אותם אם לא מודעים לסיכונים הרבים הטמונים בכך. מאוד קל ליפול להפרעות אכילה, זהו בור ללא תחתית, אך לצאת משם לא פשוט בכלל. ההתמודדות  של המשפחה כולה מול המחלה ארוכה ומתישה וכפי שאמרתי כבר קודם, אם נפעל מהר וביחד, הכל יתמוטט תחת רגלינו. עלינו כהורים לפקוח את העיניים, לראות מה קורה סביבנו, מה קורה לילדינו, מה עובר עליהם. הרבה פעמים אנו שומעים אותם אבל לא באמת מקשיבים להם. הם מביעים מצוקה אך אנו מעדיפים להמשיך הלאה בשיגרה שלנו ולחשוב שזה יעבור. עליכם להבין הורים יקרים שחיי ילדיכם תלויים פה וחיי ילדיכם תלויים בכם, אם אתם תקחו אחריות ותפעלו מהר תצילו אותם ותצילו את כל המשפחה כולה ותרוויחו את חיי הילד שלכם במתנה, ומה יותר חשוב ממשפחה? אני מקווה שתקשיבו ותשכילו לעשות כן.