כמו כל חוזר בתשובה טיפוסי, גם אני נתקל לא אחת במקרים ומצבים לא כל כך נעימים שדורשים ממני הסבר מעמיק על התנהגותי הלא מקובלת, מאחר ואני לא משווק את היהדות כל כך טוב, או לכל הפחות לא מסביר את כל ההלכה לחילוני מולי שמנסה להציע לי איזו פרוסת עוגה. העניין הולך פחות או יותר כך: החבר'ה בעבודה עושים לך מסיבת יומולדת. זה מתבטא בעיקר באיחולים פוליטיקלי קורקטיים ואיזו עוגה נחמדה שאיזו דיקלה אחת עשתה במיוחד לאירוע (ואני מתנצל אם יש איזו דיקלה ששמה שמור במערכת. זרקתי סתם שם לשם ההמחשה בלבד). אתה, שמכיר את דיקלה מצוות 4 כאחת שעצם היותה קשורה לעם היהודי באופן כללי בהחלט מספק אותה ואין לה כוונות גם לעשות עם זה משהו, מעדיף שלא לנגוס מהעוגה מאחר ואתה משתדל לשמור כשרות היכן שרק אפשר. דיקלה, שגם מכירה אותך לא מאתמול, דואגת לציין שכל רכיבי העוגה נקנו כשחותמת בד"ץ מהודרת מתנוססת על אריזתם. "אחרי שהכנו עוף עם בטטה, אמרתי לבעלי שיש לרעיון ענק. להכין עוגת גבינה." כשאני מסרב לאכול בנימוס ומסביר שאמנם אני מאד אוהב עוגות גבינה, אבל הכלים שלה לא טבולים, והתנור היה בשרי בזמן שהיא אפתה עוגה. אז אני לא יכול לאכול... התגובה היא כמובן אכזבה לא קטנה ואפילו הערה קטנה שמציינת שאני מגזים ומחמיר ופנאט. אני עומד מול דיקלה ומנסה להסביר לה שזה לא מדרגות. זה שטוח!
אז הנה ההסבר והכוונה, למי שתוהה על הקורלציה בין המילים שבשורה האחרונה בפסקה הקודמת. תארו לכם רכב. שנת 99, לבן. בוא נגיד סקודה (שם בדוי. הסקודה האמיתית שמורה במערכת). נכנס מישהו לרכב ומסדר את הכיסא, את המראה, את החגורה, את ההגה, מתניע, מוריד את בלם היד, משלב להילוך, לוחץ גז ופשוט לא זז. אחרי בדיקה קצרה מתברר שגלגל השיניים של תיבת ההילוכים נשחק ואין חיבור בין המנוע לגלגל. הנהג יושב מתוסכל מתעצבן. הוא מתקשר לחברה שמכרה לו את הרכב וטוען שהם מגזימים, מחמירים וממש פנאטיים. "לא מספיק שאני עושה כל כך הרבה פעולות לפני הנסיעה שעוד אני צריך גם לדאוג לפריטים המכניים?". המכונאי לא יודע מה לומר. אם החלקים לא מחוברים כולם, הרכב לא יזוז. קוראים לזה מכניקה. זה לא שאם עשית כל מאמץ להתכונן לנסיעה, אז אנחנו מוכנים להתפשר איתך וגם כשאין קשר בין המנוע לגלגל, הרכב יזוז רק כמחווה על מאמצך. זה לא זה תלוי בזה. צריך את הכל כדי שזה יפעל. נשמע לכם קצת טרוויאלי? זה בדיוק מה שאמרה דיקלה מצוות 4. היא בטוחה, כמו רבים אחרים ואני עד לא מזמן הייתי גם בניהם, שאם היא הקפידה לקנות את כל המצרכים בד"ץ, וכל הכבוד לה ואשריה, אפשר להתפשר על התנור. זה כמו מכניקה. צריך את כל החלקים ביחד. גם מצרכים, גם כלים טבולים וגם תנור שאינו בשרי, במקרה הזה. זה לא שלבים המותנים זה בזה. אם המצרכים בד"ץ, אז עכשיו בודקים אם התנור כשר. מבחינת הדברים, אין בעיה להתחיל לשאול דווקא בתנור, כלים וכו'.
עכשיו הסבר מאד חשוב על עולם התשובה העלום והמסתורי. אנחנו לא יכולים להתפשר. כלומר בוודאי שאפשר להתפשר, אבל אנחנו בעצם מוותרים על ציווי אלוקי. במילים אחרות, אם אני מתפשר, אז אני מוכן לעשות משהו שהוא מנוגד לציווי שאני מאמין בו ומצהיר דרך קבע שאני שואף לחיות על פיו, לטובת מישהו או משהו שהוא בוודאי מופחת ערך או זמני. זה מאד אקוטי ומשמעותי. הנה עוד מטאפורה שתסייע בהבנת הדברים: האם מישהו מהקוראים מוכן לשלוח את בנו למות במלחמה? יודעים מה, בואו נתפשר. מי מוכן לשלוח אותו שיפצע קשה? בינוני? איבוד איברים? אף אחד, הא? למה לא? הרי אני קורא לכם לפשרה. תלכו לקראתי. מי שמרים גבותיו אל על ואומר לעצמו שאין פה על מה להתפשר, מתחיל להבין את עמדת הסרבנים שבחיוך נבוך אומרים שהם בכל זאת לא יטעמו מהעוגה. רק שבמקרה של כשרות, צניעות, תפילה ושאר דומיהם, אין פה עניין של ויתור או בחירה כי זה בדיוק כמו מכניקה. אם זה לא מתנהל כפי שתוכנן על ידי בורא עולם להתנהל, אז זה לא עובד. אם אני אוכל משהו לא כשר, בין אם בגלל מצרכים, תנור או כלים לא טבולים, אני אכלתי לא כשר. נקודה. הבחירה שלי היא האם אני רוצה לעשות את זה או לא. אין לי בחירה אם זה כשר או לא. זה כבר מכניקה והצדק שלה...
לסיום, אני רוצה לשתף אתכם בעוד מקרה קטנטן שקרה לי פעם והוא ממחיש רעיון מאד יומיומי אבל מאד חשוב. הזמינו את אותנו לאירוע שמתקיים בשבת (לפעמים אני באמת תמהה אם עבור אנשים שמזמינים אותי לכאלה אירועים הכיפה היא פריט אופנתי, או שמה משהו הצהרתי מובהק שאומר ששבת בשבילי היא אירוע אחר לגמרי...). כשעמדתי נבוך ופעור פה מול המזמין הנדיב, הוא אמר לי שהוא יוצא לידי חובת הזמנה, ושזו בחירה שלי אם לבוא או לא. "אתה בחרת לא לנסוע בשבת..." הוא אומר לי. "... אני בוחר אחרת". זה קרה ברכב בדרך חזרה מאיפה שהוא, וכחמש דקות לאחר מכן עצר אותו שוטר על מהירות. פניתי מיד לשוטר ואמרתי לו שאמנם אנחנו מכירים באופן כללי את חוקי התעבורה, אבל הנהג שלידי בוחר שלא לפעול על פיהם ולנהוג כפי שמתחשק לו. את השוטר זה לא הצחיק. גם אותי לא.