הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
הרהורים_בשעה_שכמעט_כולם_ישנים

התסכול הגדול: חוסר הבנה


כתיבה בארבע לפנות בוקר בעקבות נסיונות התקשורת הבלתי מובנים של התינוקת עם אמה העייפה
יש שעות בהם כמעט כולם ישנים השעות שלפניי הבוקר. בשעות אלו החוגגים על השעות הקטנות של הלילה כבר חזרו למיטתם ומשכימי הקום עוד לא השכימו. שעות בהם אני ערה רק בזמן הריון או כשתינוקת קטנה מחליטה שעליי להיות איתה גם אם עליי זה לא ממש מקובל.
הלילה / הבוקר הזה או איך שתרצו לקרוא לזמן הזה החליטה הגברת הצעירה להשאיר אותי ערה וניסתה בכל הכוח (כולל צעקות ומלמולים בלתי מובנים לחלוטין) להסביר לי משהו. חשבתי על התסכול שנשמע בצלילים שהיא הפיקה ותוך שאני מענענת את העריסה ומנסה לעזור לה לישון בעזרת הכוחות שלא היו לי כתבתי את הקטע הבא:

 לילה , אפשר לומר לפנות בוקר . הבית שקט רק קולות בכי מתוך שינה של תינוקת בלתי רגועה נשמע מפעם לפעם. אני תוהה מה עובר בראשה כשהיא גונחת כך כאילו בכאב כקובלת על מר גורלה. היא כה קטנה ממש פיצפונת על מה כבר יש לה לבכות?
אוליי על העובדה שהשליטה על חייה לא בידיה, כי הגדולים מנווטים אותה? או שמא על חוסר היכולת שלה לדבר ולהביע את הרעיונות הגדולים העוברים במוחה? זה מתסכל, אין ספק. אני חושבת לעצמי דומה שזהו אחד התסכולים הגדולים של האנושות , הנסיון לתקשר ולהבהיר את המחשבות המתרוצצות בעומק הנפש ולא להיות מסוגל להביע את הדברים באופן שיהיה ברור עד שהסובבים אותך ייקלטו את הנימים הדקים שנמצאים בתוכך.
רובנו או כולנו לא מובנים, נדמה שאין איש החש רגוע ושלו בעולם, יודע של הוויתו מקובלת על הסובבים אותו באופן מוחלט וברור. ואוליי יש חשיבות לכך שלא הכל ברור ומובן, כאילו בלעדיי ההסתרה הזו יהיה הכל חשוף, משעמם וחסר עומק?!


מה דעתך על התסכול הגדול: חוסר הבנה ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה