הרופא שלי

       היית עבורי עולם אהוב. אתה יודע. עולם בטוח שבו הרגשתי שטוב להיות אני.
חילקתי את עצמי לחלקים כדי שאוכל להקדיש לך חלק שלם ואתה מתחת מעט את הגבולות עבורי.
את זה אני יודעת וגם עם זה נאלצתי להתמודד, כמו עם עוד הרבה דברים אבל בסה"כ, פרחתי. רוב הזמן.
השארת לי דלת פתוחה אליך ולא עמדתי בפיתוי לראות אותך. סיפרת לי בדיחות. לפעמים היית עצוב
אבל עדיין הרגשתי טוב רק מלראות אותך. לשמוע את ה-"היי" שלך. בחנתי את שפת הגוף העייף שלך:
מפהק, מגרד את הפנים, עונה לשיחות אישיות אבל תמיד היה איזה מבט חטוף למחשוף שלי.
כמה טוב להיות אישה נחשקת בעיניך. גם אם לחצי שעה.
נחשפתי בפניך. פניך המבוגרות האדימו ופיך ענה ש"גם אני חשבתי שאת מיוחדת". האם יתחיל בינינו
רומן? לא. נזהרת, חסמת את המובן מאליו אבל הדלת נשארה פתוחה. אני הוצאתי מתוכי מילים מתוקות
מצופות בשמש קיצית והצגתי לך אותן, הרי נכתבו עליך. כך ביקרתי אותך לעיתים תכופות ורקמתי חלומות
של מימוש בינינו.
    אך היו גם תקופות שכשלתי ונזקקתי ליכולותיך. אותן יכולות שהפלאתי בשבחן למרות שמעולם לא
נוכחתי בהן. עוד ועוד התעלמתי מקולות שעימתו את האהבה שלי אליך עם מי שאתה באמת,
וזה כל כך מבלבל שכמעט כל פגישה איתך הותירה אותי מחייכת (אם כי מאוכזבת שלא נישקת אותי),
אבל כשהייתי זקוקה לרופא שבך – לא עזרת לי. לרגע חששתי שאולי אתה לא בקיא אבל זה לא העניין,
נכון? אתה יודע הכול. אולי אתה יודע יותר מדי וזה מה שגרם לך לבטל את החשיבות של הבעיה שלי.
בעיניך אני לא מספיק חולה.

איך פספסת את ההתדרדרות שלי? קיבלת פניות דאגה נוכח הדעיכה שלי, הקירות רעמו כשתבניות בחיי                       התרסקו ולא עשית דבר! כשכבר גירדתי את הקרקעית המשכת להתעקש לא להסכים איתי,
לא להסכים שאני חולה. אמרת לי "את רק סובלת" ואני נאלצתי לזחול לרופא אחר ולהתחיל דרך ארוכה
של ניסיונות להציל את עצמי.
סירבת להנפיק לי אישור על המחלה שלי בשביל ביטוח לאומי בימים שלא יכולתי לפרנס את עצמי.
מה גרם לך אז לדבר אליי בגסות ולזלזל במחלה שלי? הבנתי שאני לא יכולה להמשיך איתך.
התקשרת. נפגשנו ושוב אי-הסכמה וקרע עמוק נוצר בינינו: בין רופא אהוב ומטופלת מיוחדת.
האלטרנטיבות במרפאה שלך לא משהו אבל הרגשתי שאין לי ברירה, הייתי זקוקה לרופא שינסה
ביחד איתי לבדוק מה טוב עבורי כדי שאוכל לחזור לתפקד. שלחת אותי לרופא עמית והסולידריות שגיליתי
ביניכם יכלה לרגש אילו הייתי במצב נפשי טוב. הוא הסכים איתך לחלוטין! אני הייתי לא בסדר.                                           מאז הכול קרס שם. העולם האהוב, בו קיבלת את פניי הפך למקום עוין ומרחיק. נתקלתי בקשיים של                         בירוקרטיה שאינם אלא תוצאה של העקשנות שלך, של האגו שלך. לא נותר לי מה לעשות במרפאה                               שהייתה לי בית במשך 3 שנים! מקום שבו אפשרתי לעצמי להיות – אני.
נאלצתי לפנות לעו"ד כדי לקבל את התיק הרפואי שלי ממך. מה שהיה אמור לקחת שבועיים,
ומגיע לי עפ"י חוק, עדיין לא ברשותי. עברה כבר חצי שנה מאז שפניתי לקופ"ח בדרכים המקובלות. אני יודעת
שאתה עיכבת את העניין. אני יודעת ולו רק לפי הגרסאות השונות שסיפרה לי מזכירת המרפאה בטלפון.
אני יודעת שזה אתה, שאתה הערמת את הקשיים אולי כדי שאבוא ואתחנף אליך, אולי סתם לפגוע כי אתה יכול.
זה האגו שלך מול החיים שלי ואתה מעדיף אותו כמובן. עדיין לא קיבלתי את התיק הרפואי שלי, גם העו"ד
אכזב אותי ומה שנותר לי זה לשחרר את כל הסיפור ולהמשיך קדימה. כן, קדימה! למרות שהתרשלת בעבודתך
ופספסת את ההתדרדרות שלי שעלתה במקום עבודה יציב. למרות שעיכבת את התיק שלי חודשים רבים.
למרות הכול. למרות כל המשתתפים "המכובדים", המשכילים, מול אישה אחת שנקלעה למשבר חמור.

   גם את האכזבה שלי ממך לקח לי זמן רב לעבד והיא הספיקה להתעטף בדוק קהה. המצוקה שנקלעתי אליה
ושהייתה לא יותר מ"סתם סבל" לדעתך, הייתה כל כך קשה שלא יכולתי להתאבל עליך. על האכזבה ממך
כרופא אהוב שבגד בי ומי שכבר לא יהיה יותר בחיי. מיכל

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• שינוי אל תפחדו משנויים קבלו אותם בברכה
0 31/07/2013 | angel

• החשוב אך פחות דחוף..נוגעים בחלומות או עסוקים בקניות ?
0 18/09/2013 | lilach322

מה דעתך על הרופא שלי ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל