אמנם הספר "התנגשות הציביליזציות" נכתב לאחר התמוטטות ברית המועצות לפני למעלה מעשרים שנה אך התובנות שבו רלוונטיות יותר מתמיד. הספר מציג את היחסים הבינלאומיים לא רק כסכסוכים בין מדינות לאום אלא כתוצר של התנגשות בין ציביליזציות. הספר מציג כיצד היחסים בין מדינות וקבוצות בתוך המדינות הינם נגזרת של ההשתייכות התרבותית בתוך אותה התרבות וביניהן.
               העולם מתחלק לשיטתו של הנטינגטון לשמונה ציביליזציות מרכזיות, המערבית שכוללת את הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית באירופה ובצפון ארצות הברית, הלטינו אמריקנית המאוגדת תחת הנצרות קתולית, הנצרות האורתודוכסית בהנהגת רוסיה, האסלאמית, ההינדית בהובלת הודו, הסינית, היפנית והבודהיסטית.
הסופר טוען כי בניגוד למחשבה שקידמה טכנולוגיית מביאה לאימוץ התערבות המערבית, התהליך של מודרניזציה אינו תהליך של התמערבות והתרבויות השונות, דוגמת הציביליזציות האסיאניות הגדולות, הודו וסין שומרות על שונותם למרות תהליכי המודרניזציה שהן עוברות.
      הספר משרטט מפת עימותים ומלחמות אפשרית בהתאם לקווי השבר בהם ציביליזציות רבות נפגשות ומתעמתות דוגמת אזור הבלקן ואוקראינה וכיצד מדינאות מתוכננת יכולה למנוע את התדרדרות למלחמה כמו בהפסקת ניסיונות של התערבות מדינות מציביליזציה אחת במדינות אחרות מציביליזציה אחרת.
בספר מובאת הטענה כי על המערב להשלים עם כך שהתרבות המערבית היא תרבות ייחודית ולא אוניברסלית ולהפסיק לנסות לחייב את התרבויות האחרות לאמץ את ערכיו שלו. טיעון זה אינו קל עבורנו, הקוראים המערביים שרואים ביחס של תרבויות אחרות לנשים והומוסקסואליים חרפה מוסרית.
     מהנה, מרתק ומעניין לקרוא כיצד עימותים שונים והיחסים הבינלאומיים בין מדינות ובתוך המדינות מוסברים בדרך חשיבה ממבט שונה וחדשני לאור תפיסותיו של הסופר. הספר מעורר מחשבה וחיוני עבורנו על מנת להבין טוב יותר את העולם, המדינות והתרבויות שלנו וכיצד ניתן להפחית את העימותים הלאומיים, הדתיים והאתניים דרך הפנמת העקרונות של תיאוריה זו.