ואז הוא בא.

אז הוא בא.
נכנס ללא שום התרעה או התראה.
בזמן שהשאר הקישו בדלתי בעדינות, הוא? הוא פשוט פרץ פנימה.
לא, לא דרך הדלת, הרי נעלתי אותה כל כך חזק. דרך החלון החצוף נכנס. כבש אותי ללא תחמושת על כתפיו.
כן, הוא פרץ. וכשכבר הפסקתי להאמין, בנסיכים ואבירים ושאר סיפורי הילדים, רק אז הוא בא. כל האימונים המפרכים להסתדר לבד כי את לבד, ואין, תביני, אין עוד אף אחד וסינדרלה אגב, הייתה סתם עצלנית ללא שום שאיפות ומטרות, רק עם כרטיס גירוד אחד שבמקרה הוא האחד. ואז הוא בא, ואז הבנתי איך זה מרגיש כשמצילים אותך. כן הוא הציל. הוא השקה אותי במים כשכבר הפכתי לנהר מיובש, הוא השמיע לי מוזיקה, לא, הוא עצמו היה המוזיקה. הוא עטף אותי חזק ולא היה יותר ממה לחשוש כי לא צריך יותר להיות לבד. וכך, הוא גם עזב. לא, הוא לא ביקש רשות, ולא הייתה שם עדינות. ברח לו דרך החלון והתנפץ לו החלום. ואז הבנתי, אין שום אבירים ונסיכים, וסינדרלה אגב, סתם סיפור של ילדים. ולא הוא לא הציל, הוא סתם היה שם וזה כל אשר היה צריך. הוא לא השקה אותי במים, פשוט חיפשתי סיבה לשתות. ומוזיקה, בלי מוזיקה איך אפשר בכלל לחיות.

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• האש שבתוכי "מה שקשה- נעשה מיד. מה שבלתי אפשרי- לוקח קצת זמן".
0 12/05/2015 | jonjon98

• אלו הם החיים שלך, ילד .
0 12/05/2015 | jonjon98

מה דעתך על ואז הוא בא. ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל