רוב הוויכוחים בעולמינו הם כל כך קיצוניים ולא טוענים אחד כנגד טענות השני, לדוגמא, השמאל מסוגל לטעון ניתן שטחים תמורת שלום, והימין מאידך אומר, נכון שלום חשוב, אבל ארץ ישראל שלנו,  לכן חשוב לנו לשמור עליה שלימה, עונה השמאל ,כמובן, אנו מסכימים שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי אבל...
 שמתם לב שבעצם כל אחד מסכים בגדול עם טענות השני, אלא שיש לו הסתיגויות מחמת סיבות מסוימות שבאם ישבו שני הצדדים ביחד בחדר אחד באווירה נינוחה, ושלא לעיני התקשורת הרעבה לסנסציות, חושבני או יותר נכון בטוחני שהם יגיעו להסכמה, ולא בגלל שכל אחד וויתר משהו מעמדתו, אלא מהסיבה הפשוטה, שהם יגלו שאין ביניהם בכלל מחלוקת, כי בעצם שניהם בני אדם ולכן הם נתקלים באותה האמת
כמובן שישנם מקרים עליהם אפשר לומר כל אחד והאמת שלו כמו איזה פיצה יותר טעימה פיצה א' או פיצה ד' אבל זה דווקא במקומות שיש סובה למחלוקת ושתיהם מסכימים שכל אחד מהמתדיינים אמור לסבור כגירסתו הוא  מה שאי אפשר לומר על וויכוחים דוגמת ימין או שמאל .
והסיבה שכן ישנם וויכוחים היא או בגלל שהשניים הראשונים שהתווכחו לא הידברו ביניהםאו בגלל שיש לכל אחד מהצדדים בעיה לרדת מהעץ הגבוה אליו עלה או שאחד המתווכחים מרוויח משהו מעצם קיומו של הצד שלו גם אם יודע בסתר ליבו שהאמת לא איתו רק שמשכנע את עצמו שכך האמת.
אז מכאן הקריאה, ימין - ושמאל, יהודים - וערבים, חרדים - וחילוניים, ושארהתווכחים בעם,  רדו מהעץ, צאו מהריבוע, שבו ביחד וסיימו את הויכוח ארוך השנים הזה.