אני מכירה הרבה אנשים,
אנשים ממהרים, אנשים איטיים.
אנשים חושבים ואנשים טיפשים.
אני מכירה צעירים שנולדו אתמול וצעירים שנולדו לפני חמש שנים.
אני מכירה זקנים שנולדו במאה הקודמת, ויותר מבוגרים שהספיקו לשכוח את שמם- ויותר יותר מבוגרים, שהלכו לעולמם.
יש לנו מעין תכונה כזו, לנו הכוונה בני האדם,
פשוט לא להיות מסופקים.
קם מישהו - חכם מאוד , אני חייבת לציין,
לפני הרבה מאוד זמן והחליט לקחת את התכונה הרעה שלנו ולשאוב ממנה את כול מה שיוכל.
בהתחלה הם שמו פרסומות, ולאחר מכן, הם פרסמו גם באינטרנט.
אחרך כך שלחו לנו חוברות של מוצרים לבית, ולאט לאט המציאו מותגים.
בתחילה למבוגרים, לאחר מכן לילדים.
המרדף האין סופי אחר האושר- גרם לנו להאמין שרכישת מוצר כלשהו תעשה אותנו מאושרים.
אולם,
וזו האמת המרה, כשרוכשים מוצר צריכים לשלם עבורו.
אם זה במזומן הכסף הגיע מאיפה שהוא, הכוונה , מהעבודה.
ואם זה באשראי , אז צריכים להיות מודאגים עוד זמן מה.
מתי התשלום יירד? כמה כבר גיהצתי החודש?
האם אוכל לעמוד בהוצאות?
המרדף האין סופי אחר האושר גורם לנו להאמין בעיניים עצומות שנגיע לשם יום אחד
,בזכות הכסף שיש לנו או אין לנו.
הבעיה היא,
וזו בעיה חמורה.
שבדרכנו "לאושר" {בזבוז כסף בלתי פוסק, על דברים לא רצויים}  
אנו מבזבזים את זמננו.
תנו לי לגלות לכם סוד קטן
בשקט שקט בלחישה סודית שאיש לא ישמע.
הדבר היחידי ששווה משהו בחיים שלכם ושלי,
זה הזמן.
חברים יקרים, אתם תוכלו לקנות כליה אם תצטרכו,
תוכלו לקנות תרופה לסרטן, תוכלו לקנות אישה או בעל.
תוכלו אפילו לקנות אברים להשתלה כמו רגל ויד.
אם ייפלו לכם שיניים תוכלו לקנות אותם
אם השיער יינשור או יהפוך ללבן תוכלו לקנות בכסף את הפתרון.

זמן - חברים-
איש לא מוכר
ואיש לא קונה
אז
, גם למאמינים שבכם שחושבים שבעולם הבא יהיה להם טוב יותר.
אל תשכחו שכולם נולדים פעם אחת ומתים פעם אחת בחיים
וחבל , באמת חבל לזרוק את זה לפח.

עכשיו,
עכשיו שהבנתם שכול מה שיש לכם - כול מה שחשוב אצלכם בחיים
 זה הזמן
והבנק לוקח לכם זמן
 וחברת האשראי לוקחים לכם זמן
התעסקות במוצרים שקריים ופסומות בטלווויזיה גם לוקחות לכם זמן וגם עושות אתכם פחות מאושרים

הכרתי הרבה אנשים בחיי, אני עדיין מכירה
אבל , באמת, באמת שאני לא מכירה בן אדם מאושר.
לא ילד ולא אבא לא אם ולא בת,
והמבוגרים?
הם הכי פחות מאושרים
הם מבינים כמה אושר היה להם פעם- ורואים במו עיניים את העולם משתנה,
הם יודעים כמה מאושרים הם היו פעם, בחווה וסוס ועגבנייה מהאדמה.
ויודעים כמה תרבות הצריכה לקחה מהם.

אל תשקרו לי, הביטו במראה
ותשאלו את עצמכם האם ,
לא איבדתם כבר יותר מידי זמן ?