כשהגעתי הביתה באותו לילה, אישתי הגישה את הארוחה, לקחתי את ידה ואמרתי לה שיש לי משהו להגיד לה. היא ישבה ואכלה בשקט. הסתכלתי עליה וראיתי את הכאב בעיניה. פתאום לא ידעתי איך לפתוח את הפה ,אבל הייתי חייב להגיד מה אני חושב... "אני רוצה להתגרש". היא לא נראתה מרוצה בגלל המילים שלי, ושאלה אותי באיטיות " למה?? " באותו לילה לא דיברנו היא רק בכתה. אני ...


ידעתי שהיא רצתה לדעת מה קורה עם הנישואים שלנו, אבל לא יכלתי לענות לה. קרה שהתאהבתי במישהי שקוראים לא חואנה. אני כבר לא מאוהב בה, אמרתי לעצמי, אני רק מרגיש רחמים עליה.
עם הרבה רגשות אשם כתבתי הסכם לגירושים, ושמה היה כתוב שהיא נשארת עם הבית, עם האוטו ו 30% מהעסק שלנו. היא הסתכלה על ההסכם וקרעה אותו לגזרים !! היא עברה 10 שנות נישואים איתי ביחד, והיינו נראים באותו רגע כמו שני זרים.
לי היה רחמים כלפיה על כל הזמן שהיא איבדה איתי אבל לא יכלתי לשנות זאת, אני אוהב את חואנה !
פתאום היא התחילה לצעוק ולבכות כדי לפרוק הכל. הרעיון של הגירושים היה יותר ברור בשבילי. למחרת הגעתי הביתה ומצאתי אותה כותבת בשולחן. לא אכלתי ארוחת ערב והלכתי לישון, הייתי מאוד עייף כי ביליתי עם חואנה. כשקמתי בבוקר אישתי עדיין כתבה בשולחן ולא היה אכפת לי, חזרתי לישון.
על הבוקר אישתי נתנה לי את התנאים שלה לגירושים: לא רצתה שום דבר ממני רק התראה של חודש מראש לגירושים. היא ביקשה בהסכם שחודש אנחנו צריכים לחיות כזוג נשוי כאילו כלום לא קרה ולהסתדר רגיל כמו בעל ואישה. הסיבה שלה הייתה פשוטה: הבן שלנו היה בתקופת מבחנים ולא רצתה להפריע לו עם גירושים.
אני הסכמתי אבל היה לה עוד בקשה אחת: שאני אקח אותה בזרועותיי כל בוקר מהחדר שינה שלנו לדלת בדיוק כמו ביום חתונתנו. חשבתי שהיא השתגעה, אבל בשביל שהגירושים יעברו בשלום הסכמתי.
סיפרתי לחואנה את מה שאישתי ביקשה, וחואנה צחקה בקול ואמרה שזה לא הגיוני מה שהיא ביקשה, אבל לא היה אכפת לה באיזה טריק היא תשתמש הגירושים עדיין תקפיים!
אישתי ואני לא היה לנו קשר פיזי מאז שאמרתי לה שאני רוצה להתגרש. אז כשהרמתי אותה מהחדר לדלת בפעם הראשונה שנינו הרגשנו לא בנוח. הבן שלנו הלך אחרינו מאחור ומחא לנו כפיים ואמר: "אבא שלי מחזיק את אימא בידיים " המילים שלו פגעו בי מאוד. הלכתי את ה 10 מטר האלה עם אישתי בידיים , היא סגרה את עינייה ואמרה בלחש "אל תגיד לבן שלנו דבר על הגירושים בבקשה.."
הינהנתי עם הראש, קצת כועס והורדתי אותה כשהגענו לדלת. היא הלכה לחכות להסעה שלה ואני נהגתי לבד לעבודה. ביום השני שנינו היינו יותר רגועים, היא נשענה על החזה שלי ויכלתי להרגיש את הבושם שלה בחולצה שלי. שמתי לב שמזמן לא הסתכלתי עליה ככה, שהיא כבר לא כ''כ צעירה, שהיה לה קצת קמטים. היה ברור הנזק שנגרם לנישואים שלנו! לרגע חשבתי ושאלתי את עצמי מה עשיתי לה?? ביום הרביעי לקחתי אותה בידיי והרגשתי שהזוגיות שלנו חוזרת בינינו.
האישה שנתנה לי 10 שנים מחייה ומצעירותה. ביום החמישי והשישי המשיכה לגדול האינטמיות בנינו. לא אמרתי מילה לחואנה על כך. כל יום היה יותר קל להחזיק את אשתי והחודש רץ לי. חשבתי שאני מתרגל ושבגלל זה הרגשתי אותה יותר קלה מיום
ליום. בוקר אחד היא חיפשה מה ללבוש. היא מדדה המון שמלות ולא עלה עליה כלום ! היא התלוננה ואמרה לי "כל השמלות גדולות עלי". ואז שמתי לב שהיא ממש רזתה, וזה היה הסיבה שאני מרגיש אותה קלה מיום ליום. בלי לשים לב נגעתי לה בשיער, הבן שלנו נכנס לחדר ואמר "אבא הגיע הרגע שתיקח את אימא לדלת..." בשביל הבן שלי לראות את אבא שלו יום אחרי יום לוקח את אימא שלו לדלת הפך להיות משהו מאד חשוב בשבילו.
אשתי חיבקה אותו ואני הסתכלתי על עצמי והרגשתי פחד לשנות את דעתי בנוגע לגירושים, פתאום הרגיש לי שלקחת את אישתי לדלת כל יום הוא כמו היום הראשון של החתונה שלנו. היא ליטפה את הצוואר שלי בעדינות, ואני חיבקתי אותה חזק כמו בליל החתונה שלנו. חיבקתי אותה ולא זזתי, אבל הרגשתי אותה כל כך קלילה ורזה שזה העציב אותי. היום האחרון חיבקתי אותה ולא רציתי לעזוב, אמרתי לה שלא שמתי לב שכבר אין לנו אינטמיות.
הבן שלי הלך לבית ספר ואני נהגתי למשרד. יצאתי מהאוטו בלי לסגור את הדלת, עלתי למדרגות חואנה פתחה לי את הדלת ואמרתי לה "תסלחי לי אני לא רוצה להתגרש מאישתי.." חואנה הביטה בי ושאלה אותי אם יש לי חום?? אני אמרתי לה שאני ואישתי אוהבים, פשוט נכנסו לשיגרה והיינו משועממים. עד היום לא הערכנו את הפרטים הקטנים של חיינו, אבל אחר כך שהתחלתי להחזיק אותה בזרועותיי כל יום מהחדר לדלת, שמתי לב שאני צריך להמשיך להחזיק אותה בזרועותיי כל החיים ! עד המוות...
חואנה התחילה לבכות, נתנה לי סטירה וסגרה את הדלת. ירדתי במדרגות, עליתי לאוטו והלכתי לחנות פרחים וקניתי לה זר. המוכרת שאלה אותי מה לרשום על הכרטיס, אמרתי לה " אני אחזיק אותך בזרועותי כל בוקר עד המוות... "
הגעתי לבית עם הזר ביד וחיוך רק בשבילה, רצתי במדרגות
נכנסתי לדלת וראיתי אותה מתה במיטה...
אישתי נלחמה בסרטן ואני הייתי עסוק כ''כ בחואנה שלא ידעתי. אישתי ידעה שהיא הולכת למות, ובגלל זה ביקשה ממני חודש מראש התראה של הגירושים בשביל שהבן שלנו לא יזכור את הוריו כגרושים. כדי שלא יהיה לו זיכורונות שלילים, כדי שלפחות לבן שלי יהיה חרוט בזיכרון שאבא שלו הוא אבא מדהים ובעל שאהב את אשתו.
כל אלה הפרטים הקטנים של החיים בין בעל לאישה, לא הבית, לא האוטו לא הכסף - רק האושר .. תנסו לשמור על זוגיות נפלאה :)