1. מומלץ מאוד לרשום את הילדים לחוגים שהם אוהבים, כלומר ספורט עם דגש על פעילות חווייתית שהם אוהבים, כזו שתגרום להם להתמיד בפעילות במסגרת החוג.
2. קחו לתשומת ליבכם שעדיף לבחור חוג בהתאם לאופיו של הילד ובאותה נשימה להזכיר שיש ילדים תחרותיים יותר ויש שפחות. בהקשר הזה מסגרת ספורטיבית המדגישה תחרותיות עלולה לפגוע במוטיבציה של ילדים מהקבוצה השנייה.
3. לגבי החוג עצמו – יש לבדוק, בין היתר, שהוא פועל על פי העיקרון של חיזוק כל הגוף בצורה מאוזנת ומושתת על מספר רכיבי כושר. במובן הזה, אם רשמתם את הילד לחוג טניס שמדגיש בדרך כלל עבודה על צד אחד של הגוף, חשוב שישתתף בפעילות ספורטיבית נוספת ומאזנת.
4. כמה פעמים בשבוע יש להשתתף בחוג? מספר השיעורים צריך להיות בין אחד לשניים, ומשך כל שיעור בין 30 ל-45 דקות, בהתחשב בגיל הילדים ובסוג הפעילות.
5. בכל הנוגע לפעילות ספורטיבית, אבל לא רק, ילדים רבים פחות אוהבים לקחת חלק בפעילות קבוצתית מסיבות שונות. במקרה כזה מומלץ לעודד את הילד ליטול חלק בפעילות אינדיבידואלית, ובהדרגה לעבור ולעודד השתתפות קבוצתית. במידה שהילד מבהיר שהוא מעדיף לעשות ספורט לבדו על פני השתתפות בקבוצה, חשוב שלא להתעקש איתו. הוא בהחלט יכול לקחת חלק בפעילויות כמו שחייה, רכיבה על אופניים, יוגה ועוד.
6. גם אם הילד עדיין לא מצליח להתמיד, אסור להתייאש אך יש לבדוק מה הם הגורמים לכך. כמו אצל מבוגרים, מסתבר שכשהאימון ממושך במיוחד (מעל 60 דקות), יש לכך השפעה על יכולת ההתמדה בפעילות הגופנית. גם אימונים אינטנסיביים מדי אינם מומלצים – במיוחד בתחילת הדרך.
7. ילדים רבים באופן טבעי מושפעים מסביבה לא תומכת. יכול להיות שאין כימיה בין המדריך בחוג לילד או שילדים מסוימים בקבוצה מלחיצים אותו. אגב, ילדים ומתבגרים הסובלים מהשמנת יתר נתקלים לעיתים קרובות בקשיים חברתיים עקב היותם שונים במיוחד במסגרות ספורטיביות שונות.

חשוב לזכור שאם ילדכם מתקשה להחליט באיזה ספורט לקחת חלק, ואינו מגלה עקביות, יש להישאר סבלנים. בדרך כלל ילדים עושים מספר ניסיונות לפני שהם מוצאים את הפעילות המתאימה להם.