כששני הצדדים לתביעה בגין ליקויי בניה מגישים חוות דעת סותרות בית המשפט חייב להכריע ביניהן.
 
כיצד הוא עושה זאת ?
 
ברוב המקרים לבית המשפט אין את הכלים להכריע בין חוות דעת של מהנדסים ולכן נעזר בית המשפט בחוות דעת של מומחה מטעמו שממונה על מנת להכריע במחלוקת שנוצרה בין המומחים מטעם הצדדים.
 
בע"א 293/88 יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי .תק-על 90(2), 532 ,עמ' 533, נקבע כי:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."
 
 באופן טבעי הנטייה תהיה להעדיף את עדותו של המומחה מטעם בית המשפט הואיל ומדובר במומחה אובייקטיבי ובלתי תלוי, המשמש למעשה כיועץ מקצועי לבית המשפט ומעין קצין בית המשפט.
 
 לעומתו, המומחים מטעם עורך דין ליקויי בניה של אחד הצדדים נוטים בדרך כלל באופן מובהק לטובתו של בעל הדין ששכר את שירותיהם, והדברים ידועים לכל בר בי רב. כתוצאה מכך נפוצה במקומותינו התופעה המצערת של פערים במאות אחוזים בין הנזק הנטען על ידי מומחים מטעם בעלי דין, לבין הנזק המוערך בסופו של דבר על ידי המומחים מטעם בתי המשפט.