מכירים את ההרגשה שאתם בחופשה ולא רוצים שהיא תסתיים? לפני 5 5 55חודשים ילדתי את בתי השלישית ואני כל כך נהנית ולא רוצה שהחופשה תסתיים...
במקומות רבים בעולם חופשת הלידה היא במשך שנה!! אצלנו, בארץ, היא 3 וחצי חודשים העוברים ביעף. אפשר אמנם להאריך את החופשה אך ללא תשלום ואם אין אפשרות כלכלית אז אי אפשר בכלל לחשוב על זה.
היו לי 3 שנים קשות ולחוצות מאוד בעבודה ובשגרה היומיומית. הייתי מתעוררת כל יום בשעה חמש בבוקר ויוצאת מהבית כשכולם עוד ישנים. אפילו את הקפה הראשון של הבוקר הייתי מכינה לי לדרך ונוסעת כל בוקר נסיעה של כשעה לעבודה.. מגיעה לעבודה ואז מתחילה במירוץ נגד הזמן, עם לחץ מטורף, שאין זמן אפילו לנשום, ומנסה להספיק כמה שיותר. כשמסתיים היום חוזרת הביתה (שוב נסיעה של כשעה), מנסה להגיע מוקדם ככל האפשר כדי לשחרר את הבייביסיטר ואח"כ מתפנה לבנות, עוזרת לילדה הגדולה בשיעורי הבית, מבחנים ועבודות משחקת עם הילדה הקטנה, הכנת ארוחת ערב ומקלחות. מגיעה השעה 21:00 ואני כבר באפיסת כוחות ושוב חוזר אותו הדבר למחרת....
ואז - הגיעה חופשת הלידה.... פתאום הכל כאילו "נרגע"!! מעין שקט כזה, הכל נעצר (לא באמת – רק אצלי בראש...). אין ריצות יומיומיות מטורפות... אני בבית!! הבנות הולכות לבית הספר ולגן ואני בבית מחכה להן, מכינה ארוחת צהריים, מכינים שיעורים וכיף לנו. נכון שיש תינוקת ואני איתה 24 שעות - אם זה להניק אותה כמעט כל היום, להחליף טיטולים, בכי, משחקים ועוד.. אז נכון, יש לנו 3 בנות וזה לא קל, במיוחד לילדה האמצעית שהיה לה מאוד קשה בהתחלה, והבית לא כ"כ מסודר... מסדרים כשיש זמן, וגם מבחינה כלכלית לא קל, מנסים להצטמצם בהוצאות ככל שניתן, אבל עדיין – אני בחופשה!!!
לצערי, החופשה הזו תסתיים לה עוד מעט! לא יודעת איך אוכל לחזור לשגרה. איך אוכל לחזור למרתון יומיומי מטורף, ולהשאיר את התינוקת במשפחתון/ מטפלת (טרם החלטנו). אמנם טוב שיש שגרה, וכיף שיש מקום עבודה לצאת אליו (גם אם זה קשה) ולפגוש בחברים... אבל עדיין – לא רוצה שהחופשה תסתיים!!!