חזרה בתשובה היא מושג  ידוע ומשמעותי במסורת היהודית, וקשור  להפנמת  ערכי המוסר והמצפון בד בבד עם התקרבות לאמונה הדתית ומילוי המצוות, עד כי  החוזרים בתשובה נחשבים  לעומדים במקום  שבו אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים בו. המיפנה אותו עובר החוזר בתשובה הוא כה גדול: שינוי בהשקפת החיים, באמונה, באורחות החיים, ביחס לסובבים אותו, מבטא תעצומות נפש בלתי רגילות, שהופכות את כל אורח חייו , שהוא עצמו החליט לבחור.    השאלה היא האם  החזרה בתשובה היתה חיצונית או פנימית? האם הוא נעזר או נפגש באנשים הנכונים, שיראו לו את הדרך בצורה מאוזנת ובשפיות הדעת? יש הרבה  בעייתיות בחזרה בתשובה ,כפי שהיא מתבטאת היום, במיוחד בקרב צעירים וצעירות המחפשים את הדרך,כי יחד עם המנהגים כמו קבלת שבת, הכנסת אורחים, גמילות חסדים,שללא ספק יפים, חשובים ומשמעותיים במסורת היהודית, וכדאי לאמץ  אותם ללב, האנשים שנמצאים בזרמים הדתיים למיניהם ,שאחריהם נסחפים אותם צעירים, הם אנשים ככל האנשים, חלקם טובים ומוסריים, וחלקם לא במיוחד,היצרים והעוולות נמצאים בכל מקום,ואיתם גם החיכוכים וחוסר הכבוד לקבל את  השונים מזרם אחר, אם זה דתיים  וחילוניים, ואם זה זרמים שונים והשקפות שונות בתוך היהדות, למרות שכולנו יהודים. האם לחזור בתשובה זה להפוך לדתי חרדי, או דתי לאומי, או אולי לרפורמי, והאם החוזר בתשובה מתקבל בעולם הדתי כשווה זכויות לדתיים מבטן ולידה? מהי הדרך ה"נכונה", או שאולי כדאי להסתפק בתהליך פנימי של תיקון המידות? חזרה בתשובה אובססיבית ולא מאוזנת ,או מושפעת משכנועים חיצוניים, שלא תמיד מבוססים על  רצון  כנה להחזיר בתשובה, יכולה להביא לאכזבה, תיסכול ,קונפליקטים פנימיים,ומשברים נפשיים, זה לא מתאים לכל אחד, גם לא תמיד משקף חזרה  אמיתית אל המקורות,  ולכן כדאי  לשבת ולחשוב אם התהליך הזה מתאים לך, אם אתה שלם עם זה, ואם  אתה נאמן לעצמך, לאופייך ולנטיותיך הטבעיות כשאתה בוחר בדרך זו.