הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
חפץ__חנוך_לוין

חפץ / חנוך לוין


גרוטסקה קומית ואבסורד במחזה
גרוטסקה קומית ואבסורד במחזה חפץ מאת חנוך לוין.

המחזה אבסורדי בתוכנו ובצורתו. אין בו כמעט נגיעה בבעיות לוקאליות, אם כי מתרחש כאן ועכשיו בשיכון ישראלי .
מחזה על אדם אוניברסאלי בהבטיו האומללים, לא אלגוריה פוליטית.
האדם לפי תפיסתו של חנוך לוין נמצא תמיד בתהליך נפילה. לפי ז'אן פול סארטר במהותו אכזבה, אגואיזם מגוחך וחסר אונים,
משפיל ומושפל.
גם הסבל האנושי שרירותי ואין בו כל מימד של צדק , או חסד.
אין הנמקה סיבתית מדוע שונאים את חפץ, או רוצים בהשפלתו, אלא השרירות שבאופיו של העולם האנושי.
לגבי חפץ כל מה שנאמר , או נעשה משמעו השפלה.
המרכיב המניע במחזה הדוניסטי וגשמי.
חפץ עוסק בחולשה כביכול ובעוצמה כביכול.
לפי תפיסתו החברה בנויה בסדר היררכי,. ישנם חזקים, המנצלים וישנם חזקים מנוצלים.
החלש תמיד מעריץ את החלש ושואף להשתייך למעמדו., ם במחיר סבל והשפלה.
יצירת הקשר עם הזולת שלילית. ולכן היחסים בין בני-האדם אגרסיבים. יססודן בקטנות מוחין, שעמום, חומרנות, חוסר באהבה וואמת.
ביחסים בין המינים שולט מאבק הכוח. הגיבורים מוצגים כעלובים ואפסיים והנשים מפלצתיות והרסניות, דורסניות ומנצחות כביכול.
זהו ניצחון המביא לאבדון, במקרה של חפץ רצח.
המשפחה מוצגת כמשפחה זעיר ברגנית נורמטיבית. בעל, אב הדואג לפרנסהת המשפחה והאם עקרת בית המטפחת בת.
ומצפים ממנה רק לנחת. אך הצגת הדברים בדרך קריקוריסטית, מוגזמת , מסכת שקרים וכזב.
נציגי המעגל הסביבתי חברת, אנשים הגרים בשכונות , יושבים בבתי -קפה ומכירים זה את זה.
זאת מערכת יחסים המבוססת על ערכים שלילים ומתוך מניעים אנוכיים
 ללא יכולת ל]פתח יחסי ידידות וקרבה אנושית.
ניצול, פגיעה והשפלה , מאהבק בלתי פוסק , בין יחידים השואפים להבנות על חשבון הזולת.
העלילה בחפץ מתפתחת , תוך צירוף מרכיבים מנודים לכאורה, נשויה של פוגרה, החגיגה ומותו, התאבדותו כביכול של חפץ והלויה.
עיצוב גרוטסקי חושף את האבסורד ומגלה שהחגיגה אינה חגיגה והלויה אינה לויה.
בסיטואציה המתוארת מינימום עלילה ומקסימום קומיות וגרוטסקה, בה מערכת יחסים אבסורדית.
משחקי הענוי וחלופי המסכות יוצרים תחושה של גועל נפש וסלידה.
ההתמודדות עם מציאות ע"פ מסורת האבסורד באמצעות הבריחה אל המשחק. החיים על פי תפיסה זו משתמעים כהצגה.
שיא נטירוף והאבסורד מתגלה כשפוגרה משליה את חפץ המגג.
מות שאין בןו טראגיות, מות ע"פ התפיסה האבסורדית, הקיים כבר בחיים עצמם במטריאליזם של צביעות , שקר וניכור.
יש במחזה שימוש באפקטים חיצוניים מצחיקים בהם  אביזרים ופרטי לבוש. פריט שאינו במקומו , תנוחות מוזרות וצירת אפקטים נלעגים וקומיים. תיאטראלים , טעונים משמעות סמלית ממחישה דה- הומניזציה בתפיסת האדם.
לא לבוש המקשר באוירה נוחה, אלא מתח פנימי דיסהרמוניהו וערטול. דוגמה: החזיה והתחתונים של קלמנסע והפשלת מכננסיו של ורשבואר.
לבוש שלא במקומו, פוגרה בלבושה הספורטאי במעדון ליליה יוצרת סיטואציה קומית.
אנלוגיה הנוצרת בין שמלת הכלולות של פוגרה לבן חלוק הספרים של חפץ. שניהם לבנים ומתנופפים.
אנלוגיה לחפץ עצמו "אז כובע אתם רוצים ששאפיל? טיפשים שכמותכם איש שלם אני מפילל מהגג".
תלבושות ממחישות את הטרוף הפיג'מה  הניחית של אדש ברדש וגלימת הספר של חפץ ,
השלב בו מתחילה התדרדרותו.
החזיה והתחתונים, כובע הטיסים של פוגרה, החלפת הבגדים של טיגלך וכלמנסע.
הפשלת המכנסים שלורשבואך ובסיום אחיזתו של שוקרא בבגדי הכלה , על רקע השלכתו של חפץ מהגג.
פונקצית החפצים אופינית לתחיאטרון האבסורד. פפוגרה מעבירה את כל הרגשות העליונות שלה לכסא.
שמות הגיבורים: פוגרה, ורשבא, חפץ, אדש ברדש, חנה דהליץ מגוחכים וסתמיים.
דמויות אנטגוניסטיות, לא הרואיות ואינן חותרות להגשמה עצמית וערכים נעלים.
גם הקונפליקט אינו אמיתי . אן פאתוס זאת פארודיה על הטראגדיה.
לפי תפיסה זו אין כל תקוה לשינוי. טמטום המוחין נצחי. משום שהרע שולט באדם ומאפס אותו.
האדם לא חוטא ושואף לכפרעל חטאו, מבוזה ומושפל. אפילו בכיו נשמע מגוחך.
הדמויות אינן אחדאיות ומשנות עמדתן בקוטביות.
דוגמא: כשטוגלך מודיע לחפץ , שלא יוכל להתלות עמו לבלוי, חפץ עונה "מפני שאני אוהב חיים שקטים,.
לעיתים ההתנגדות לדברי האחר עקרוניתולא חשוב כלל מה נאמר בהסכמה.
אין יצוג של ערכים מוחלטים, הכל יחסי ובהתאם לסיטואציה .
דוגמא: חפץ לא רוצה למות "כי למות יותר  רע מלחיות" אך מוכן להתאבד כדי לגנוב את ההצגה בחתונת פוגרה.
מותו היה בעל ערך עבורו, אם יהיו לו צופים. הוא רצה שיפצירו בו להמנע מהקפיצה, כי אינו רוצה למות.
ב,משחקי חפץ,מובלע הרוע. רוע הלב של של טיגלך וכלמנסע, הנהנים לענות את חפץ והוא מוצג על-ידם כמציצן, המציץ כביכול על כלמנסע המתפשטת ובמקביל מתוא כמציץ באמו הגוססת, בלי שמצפונו ינקוף על כך ובלי לחוש לעזרתה.
חפץ הוא לא גיבור טראגי משום שהוא חפץ. יצור קטן ונחות , הנתון לחסדי הסובבים אותו וממררים את חיו.,
הכל דורשים ממנו להרכין ראש, עלעצם קיומו האפסי.  להודות באומללותו, תולים בו את האשם ומבטלים אותו כליל.
אפילו מותו אאינו חלק מעצמיותו והכל משתתפים בהצגת הריגתו.
זהו משחק קבורתו, חפץ אינו אלא תואנה למשחק האבסורדי.
היחס אל חפץ אינו פאתטי, אלא קומי והדמעה מנוטרל ע,,י הצחוק.
חפץ מכריז מלחמה נגד טיגלך וכלמנסע. גזירת התלתל, פארודיה מגוחכת לגזירת שערוציו של שמשון.
אין כאן מאבק טראגי למען אידיאל. אין במחזה מאבק אמיתי. פוגרה לא נאבקת בחפץ וחפץ לא נאבק בורששביאק , או בטיגלך.
דמותו של חפץ נחותה וחלשה , אף כי הוא הדמות המרכזית ועל שמו נקרא המחזה.
בסופו של דבר הכל מוארים ביחס אליו.
פוגרה החזקה כביכול , זקןוקה לחפץ גם לחפצים אחרים , כדי לאושש את זהותה.
דמותו של חפץ מתאפית ביחס לאחרים. הוא מנסה לטפס בסולם ההררכי, ללא הצלחה.
הקונפליקטים בין פוגרה - ורשביאר, כלמנסע- פוגרה, כלמנסע- טיגלך. מקבלים משמעות נלעגת, כי  הכל נכנעים  בפני פוגרה, העומדת בראש  הסולם ההררכי, בעוד ששוקראואדש ברדש בתחתיתו.
שוקרא בניגוד לחפץ ינו נאבק לעלות בסולם ההררכי  ולכן בניגוד לחפץ נחלץ מכל פגע.
תפקידו לחשוף את מה שבעצם אנשים כבר יודעים על עצמם. "אתה חושב שאתה מאושר, אבל אתה אומלל".
גם שוקראמתנגש עם פוגרה, החושפת אותו ואת אומללותו.
הוא תופס כי קיומו בעולם , הוא קיום םרזיטי.
בעיתו הגדולה יותר , אדש ברדש,מנצל את חולשתו
שוקרא בתפקיד גלוי האמת "ממני לא יסתירו את הסבל, בחושך אני רואה טוב מאד" (שם ע' 114).
משקר לאדש ברדש ואומר לו שחנה דרליץ מאוהבת בו, עד שמתברר שזה לא נכון.
כל אחת מהדמויות מבליטה חולשה ומגרעת בטבע האדם.
פוגרה - אוביקט הערצה וסגידה. מודל לחקוי כביכול, אינה אלא צעירה קפריזית ואינפנטילית, שבויה באהבה עצמית ובאפסותה הזוהרת.
דמותה גרוטסקית , מצחיקה ומזעזעת מגלה את הניגוד בין עצמיותה ביחס לאחרים לבין מה שהיא באמת.
טיגלך וכלמנסע - פועלים מתוך רוע לב , שנאה והתנשאות עצמית.
אדש ברדש - הפוכונדר תלותי, שהמיטה משמשת לו מיצג מיטונימי. ברצונו לרמוס את אדש ברדש  קופץ על מיטתו.
חפץ - כנוע ומוכשל, מונע ע,י רחמים עצמיים והשפלה. סובל , אך לא נרתע להשפיל את חנה דרליץ, כאשר מזדמן לו.
על-פי תפיסתו האבסודית, האדם בהיותו חלש נכנע וסובל, אך בהתהפך מצבו חסר כל רגישות לחלש ממנו.
ורשביאך - נציג את הטמטום . זוללנות כפיתית. בבואה לזוללנות החמדנית של  דמויות חזקות , פוגרה , טיגלך , כלמנסע
וניגוד אירוני לדמויות החלשות חפץ, חנה ואדש.
רבוי השימוש בלשון נמוכה , אפילו מרוסקת. הברות יוצרות אפקטיםפ מצחיקים וארונים.
חפץ בהתלהבותו לגזור את התלתל מחקה את צליל המספרים שיק שק , שיק , שיק , שיק..טה טה,.
פוגרה עונה בה בה בה  (שם ע' 49) להמחיש את הבהמיות שלה.
מקןרות:
לוין, חנוך חפץ ואחרים : מחזות , תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1983 , ע' 87-172 .

"כל הזכויות שמורות לאילנה בר-שלום"



 


מה דעתך על חפץ / חנוך לוין ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה