הדרך לאושר מים המלח

אתמול נסענו כמה חברים לים המלח. בדרך ראינו אוטובוס שלם, של תיירים גרמנים. ונזכרתי ששמעתי, על כך שהם באים בהמוניהם, במימון שירותי הבריאות הגרמניים. במטרה להביא מזור ומרפא, למחלות עור מהן הם סובלים.
נכנסתי למים, וכיסיתי את עצמי בבוץ שחור חם וטרי. וחשבתי לעצמי, כמה מאושר אני, שאני עושה זאת להנאתי, כמה עלי להודות שאינני זקוק לטוס ממערב אירופה עד לכאן, כדי להתרפא ממחלת עור.
ואז חשבתי עוד, והבנתי שיש עוד כל כך הרבה דברים, שאני צריך לשמוח על כך שאין לי, הרי לא חסרות בעולמינו, בעיות מבעיות שונות, ואני פטור מהן.
בדרך כלל, מקובל לקרוא לחשיבה כזו- "להסתכל על חצי הכוס המלאה״ אולם אני סבור שיש לקרוא לה- ״להסתכל על הכוס המלאה שלי״.
לאף אחד אין כוס חצי מלאה, פשוט לכל אחד יש את הכוס שלו והכוס של כולנו מלאה אלא שהיא שונה מהכוס של השני.
חזל קוראים לזה- ״איזהו עשיר השמח בחלקו״. כאשר אתה מבין שיש לך את חייך ואת חלקך המיוחדים אתה יכול להגיע לסיפוק. הרי רק מלראות אילו דברים נחסכו ממך ואילו מתנות נפלאות קיבלת כבר ניתן להגיע לאושר. רק מעצם העובדה שכל החושים והאיברים מתפקדים כמו שצריך כבר עלינו להיות מרוצים.
כאשר בכל בוקר, נשכיל לפתוח סידור ולהודות על הנשמה שהושבה לנו ליום חדש כשהיא רעננה, על החושים שניתנו לנו, על הראייה והתנועה, על היציבה ועל הביגוד- אם נלמד ליהנות מכך כל יום מחדש נוכל לחיות את חיינו מתוך הכרת טובה ושמחה ומתוך דחף לנצל את היום ולכבוש ולהשיג.
מצד שני הכוס המלאה של כולנו מלאה בקוקטייל..... חזל מלמדים אותנו שאין מצב בעולם של 40 יום ללא יסורים כל שהם, העולם הזה הוא עולם המעשה וההתקדמות, והתקדמות היא מילוי צרכים וחסכים ותמיד יהיו כאלו.
גם מי שאיננו זקוק לטוס להתרפא בים המלח או במעיינות אחרים ברחבי העולם, עדיין גם החיים שלו הם מסע כמו של כל אדם, אלא כמראה מסע שונה.
לפעמים המסע הוא אל תוך עצמינו, וזה יכול להיות מסע רחוק ומסוכן לא פחות. לפעמים יש עבר מעיק או תחושות מציקות, או חוסר בטחון בהווה או חרדה מן העתיד. זוהי תכולת הכוס של כולנו ועלינו ללמוד לשמוח בחלקינו.
לשמוח בחלקינו זה לקבל את עצמינו בשלימות ואהבה ללא תנאי.
בתורה כתוב ״ואהבת לרעך כמוך״ זאת אומרת מאהבת עצמינו נוכל לאהוב את זולתינו.
הפסיכולוגים ההתפתחותיים וההומאנים, מדגישים מאוד את חשיבות אהבת הורים לילדיהם ללא תנאי, ילד חייב להיות בטוח שהוריו תמיד בכל מצב יאהבו אותו וירצו בו, ואסור לתת לו לחשוב שאם הוא שוגה וסוטה מן הדרך הוא עלול לאבד את אהבתם אליו, אהבת ההורים צריכה להיות מעל הכל מעל הזמן והמקום. כאשר ילד חש שאם הוא יעשה משהו הוא עלול לאבד את אהבת הוריו אליו, זה מכניס אותו לחרדה איומה. מפני שהוא מודע לכך שיש אופציה שהוא יאבד את אהבתם, וישאר בודד וגלמוד וזו מחשבה קשה מנשוא לכל אדם ובפרט לילד שזקוק לתמיכה וחום.
כמו כן, עלינו ללמוד לאהוב את עצמינו, גם כשקשה וגם כשאנו חושבים שנכשלנו. עדיין צריך לא ליפול למרירות, ושנאה עצמית, גם את עצמינו עלינו לאהוב ללא תנאי, והדרך לעשות זאת, היא להבין שהכוס שלנו מלאה בדיוק בקוקטייל שתואם לתפקיד שלנו, ולאישיות היחודית שלנו, וזה מכיל גם הצלחות וגם כשלונות. אולם, אם אנחנו ממשיכים לערבב את המשקה, ולשתות אותו, הרי שזוהי התכלית- כי כל עוד אנחנו ממשיכים את חיינו על משבריהם, ללא יאוש וללא הרמת ידיים- יש משמעות וטעם לחיים.
לא תמיד אנחנו שולטים על היעד אבל אנחנו יכולים להחליט להמשיך במסע, במסע החיים המיוחד שלנו ושיהיה לכולנו בהצלחה.

אשמח לשמוע תגובות

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• תפילה ובעיות תקשורת תחושות של חוסר מענה של האדם המאמין ושל ילדים
0 12/01/2015

• למי להקשיב לשכל או לרגש?איך מצליחים בחיים ומגיעים להחלטות נכונות בלי...
0 02/08/2013 | kabesaka

מה דעתך על הדרך לאושר מים המלח ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל