שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
חתונה_לא_מאושרת

חתונה דתית ללא "הכשר"


בסדרת המאמרים שלי, אנסה לפתוח צוהר לעולמי הפנימי: אם, מתנחלת באחד האזורים ה"קשים" אף בהתנחלויות, המגדלת עשרה ילדים. רבים המקרים בהם אני פוגשת אנשים שלא יודעים עליי כלום, ההיכרות נעימה וזורמת וכשמגיעים לשאלה "מאיפה את?" או "כמה ילדין יש לך?" הפיות צונחים בתדהמה. "אבל את לא נראית..." בסדרת מאמרים אלו, אנסה לאפשר הצצה איך באמת נראית ומרגישה אישה כמוני.
   "מזל טוב" מברכים אותי אנשים ברחוב. "מזל טוב". רק אינני מבינה מדוע פניהם מחייכות אליי אך עיניהם משקפות השתתפות בצער. גדלתי ביישוב כמעט כל חיי. אנשים פה מכירים אותי עוד מהיותי ילדה קטנה. חונכתי פה במוסדות החינוך והנה אני מסיימת את לימודיי באולפנא המקומית בהצלחה. סה"כ חינכו אותי שראוי להתחתן כמה שיותר מהר, והכי טוב לעשות זאת עם חתן בן תורה, ירא שמיים ואוהב ארץ ישראל. אז מה הבעיה? מדוע אנשים נדים לי בראשם כאילו אני הולכת לקבור את עצמי חיים? סה"כ אני עושה מה שלימדו אותי שנכון לעשות. אני מתחתנת בעז"ה בסוף השנה, אחרי הבגרות האחרונה. הבחור לו אני נישאת הינו בחור ישיבה, בן תורה, בחור מאוד אידאליסט שאינו יושב בצד ומביע את דיעותיו אך ורק בבית המדרש, אלא פועל ויוזם למען הכלל. האמת צריכה להיאמר, שאני מעולם לא חשבתי שאנשא בגיל כל כך צעיר, ולבחור פעיל ו"אקטיביסט" שכזה. אמנם גדלתי ביישוב ביו"ש, ואמנם אני אוהבת את המקום בו גדלתי וקשורה אליו בכל נימי נפשי, אך תמיד רציתי לפרוש כנפיים ולעוף. לגלות את העולם. לטייל. ללמוד. "לעשות חיים". לא אחת מצאתי את עצמי בחדרו של ראש האולפנא, נקראית ל"שיחה אישית" על התנהגות שאינה הולמת בת אולפנא צנועה וחסודה. אולם הקב"ה גלגל כך שהכרתי והתאהבתי בבחור בדיוק הפוך ממה שדמיינתי לעצמי.

 והנה, דווקא כשאני מחליטה לאזור אומץ, ומקבלת החלטה שהיא בניגוד לכל מה שחשבתי עד כה, דווקא עכשיו כשאני בטוחה שהנה סוף סוף פעם אחת  בחיי מוריי ירוו נחת ממעשיי- הם לא! אני לא מצליחה להבין למה ומדוע? עד שלאט לאט אני מתחילה להבין מה קורה סביבי. הבחור בו התאהבתי ועמו אני עומדת לחלוק את שארית חיי לא קיבל "חותמת הכשר" מהחברה בה אני חיה. נכון, הוא בן תורה. נכון, הוא אוהב ארץ ישראל ומוכן למסור נפשו עליה. אבל רחמנא ליצלן הוא אינו פעיל ב"מפלגה" הנכונה. הוא לא לומד בישיבה המסויימת של היישוב שלי, הוא לא פועל עפ"י הוראת רבניה. הרב שלו הוא רב עצמאי שלא גדל בבית הגידול "הנכון". כשאני מבינה את זה אני נדהמת. כיוון שמעולם לא הייתי אדם בעל מודעות פוליטית גבוהה, ובשבילי אהבת הארץ היה משהו מובן מאליו, דרך חיים ולא משהו פוליטי - אני נדהמת עד כמה החברה בה אני חיה נגועה בפוליטיקה מהסוג הגועלי ביותר. אותם אנשים שטוענים השכם והערב כי התקשורת עושה להם עוול ומציירת אותם באור שלילי תוך התעלמות ממוחלטת מכל הנקודות הטובות שלהם, אותם אנשים עושים "דה- לגיטימצה" ודמוניזציה לאחד משלהם, רק בגלל שהוא בעל חשיבה עצמאית ואינו חלק מהמיינסטרים. קשה לי מאוד להבין את זה ואני ממש לא מקבלת את זה. זה גורם לי לראות את האנשים סביבי באור שונה. אני מרגישה שהם "צבועים" וחיצוניים וכל מה שחינכו אותי היה מהשפה ולחוץ. הם לא באמת התכוונו למה שאמרו. כוונתם היתה שבת אולפנא צריכה לחשוב ולהתחתן עם מי שמכתיבים לה. כל הדיבורים על "בן תורה", "אוהב ארץ ישראל" הינם ביטויים יפים להלבין את הכוונה האמיתית- "תתחתני עם מי שנשדך לך, ועם  מי שאנחנו נחליט שהוא ראוי". לאט לאט, אני מבינה שהדרך בה אני בוחרת, עומדת להיות קשה ורויית מכשולים. 


קשה לי. אני לא בטוחה שקורצתי מהחומר לעמוד בדד מול העולם ולשאת על כתפיי את העול הזה.


אני חשה מתח עצום. אינני נרדמת בלילות. במקום שאהיה שיכורה משמחה ומהאהבה שמצאתי, אני מוצאת את עצמי מתחבטת שוב ושוב אם נכונה בחירתי. אנשים רבים מנסים להניא אותי מכוונתי  אחת ממורותי אפילו מרחיקה לכת ומבטיחה לי שאם אבטל את אירוסי לבחיר ליבי- היא באופן אישי תדאג לי ל"בחור טוב" כהגדרתה. כואב לי. כואב מאוד. הבחור שלי הוא בחור מדהים, נעים הליכות, רומנטיקן חסר תקנה. שאמנם הוא מוכר ופעיל בנושאים של ארץ ישראל, אך הוא כל כך מיוחד, רחב אופקים ופתוח. כואב לי שמדביקים עליו תוויות ולא מנסים אפילו להבין מיהו באמת? אני מרגישה שנוח להם להטיל בו דופי וזאת כדי לצאת יותר "זכים" בעיני מי? ברור שלא בעיני הקב"ה. אנשים אפילו הולכים לדבר על לב הוריי ולשכנעם שיפעלו למען התרת האירוסים. הם מבטיחים להם שחיי יהיו קודרים וקשים. חברה מודאגת אחת אף רומזת שבחור כזה, סופו להתגלות כבחור אלים כלפי אישתו וילדיו. אנשים השתגעו. אני סופרת את הימים לחתונה. מצד אחד נרגשת ומחכה להתאחד עם אהובי. מצד שני, אינני יכולה כבר לחכות לעזוב את היישוב הצר הזה המכיל ריכוז גבוה כל כך של אנשים אטומים וצרי מוחין. במקום לתת הזמנה אישית לכל אחד ממוריי ומחנכיי באולפנא, אני תולה הזמנה בחדר המורים, בליבי אין ברצוני לראות אף אחד מהם בחתונתי, אך בשל הנימוס אני יוצאת ידי חובת הזמנה באופן הזה.  וכך חולפים להם הימים של ההכנות טרום החתונה, בעוד אני רוקמת תכניות ואורגת חלומות לעתיד, לבדי. ללא חברות ובלי מי שיחלוק עימי את שמחתי באמת.והנה, דווקא כשאני מחליטה לוה   אני נמצאת במתח עצום, לא נרדנאני נמצאת, אחת המחנכות שלי אפילו מבטיחה לי שאם אבטל את אירוסייף היא באופן אישי תדאג לי במקוםב


מה דעתך על חתונה דתית ללא "הכשר" ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת menachem ב 25/12/2014 16:58 ( הפרופיל שלי ) אני לא ממוחה גדול בקשר לדתיים, אבל עם רמת הדתיות שלך ושל בחיר ליבך תואמת (שלך ושלו, לא של משפחתך/חברייך וכו') אני ממליץ ללכת אחר ליבך ובכל הכח, יש לך אהבה והיא ללא ספק תנצח, ובגדול. אם הוא עלול 'להחזיר אותך בשאלה' (אני מקווה שזו ההגדרה) אז אולי תתאמי איתו ציפיות ע"מ שלא תפסידי את המקום בו גדלת, בכל זאת משפחה זו משפחהתגובה לתגובהמאת arik5 ב 17/08/2014 07:37 ( הפרופיל שלי ) את כובת יפה מאד,את כותרת המאמר לדעתי , כדאי לשנות.תגובה לתגובהמאת יהודה ב 31/01/2014 00:12 ( הפרופיל שלי ) את מנסחת את המילים בצורה יפה מאד. אבל טיפ קטן: תשתדלי לחלק את המאמר לקטעים קטנים, פשוט יותר נח לקרוא כך, והמאמר יראה קליל. בהצלחה.תגובה לתגובהמאת pacifica525 ב 10/12/2013 20:47 ( הפרופיל שלי ) במצבים האלה נמדדים הסובבים האם יש ביניהם חברי אמת..(=מצרך נדיר ויקר ערך) הדבר שהכי חורה לי בחברה כזו כמו שאת מתארת זה העדריות וחוסר מזעזע של אינדווידואליות...אנשים כאלה טועים בדבר החשוב ביותר והוא ערך הבחירה בחיים,נותנים לאחרים לבחור בשבילם או מתאימים את עצמם לשאר גם בדברים שבהם הבחירה היא חלק חשוב מאוד בחיי הפרט.צריך להבין שזממנו קצוב ולא נחיה שוב ובטח לא לעד.אל לנו לתת לאחרים לחיות דרכינו/בשבילנו..זו טעות עצובה שאין דרך לתקנה!! מחכה להמשך המאמרים שלך, ערב נעים! תגובה לתגובה