עולם אתרי ההיכרויות כה רחב שאפשר להשתגע. אבל דווקא מבין כל אותם אתרים עם פרופילים חופרים והתבחבשויות על ה"אני עצמי" ועל ה"את/ה שאני מחפש/ת" נראה שקם לו מהפכן...
איפשהו החלה להתעורר ההכרה שישנו גם צורך בהיכרות לא מחייבת, היכרות קלילה לרענון שגרת היומיום השוחקת, סתם ככה בשביל הכיף ולאו דווקא בשביל חתונה קתולית (או יהודית כשרה, מה שתרצו).
המענה לצורך זה כבש בסערה את העולם בכלל ואת ארצנו הקטנטונת בפרט, וכך בעולם הוירטואלי של ימינו, שבו "לוואטספ" ו"לפסבק" הפכו לפעולות יומיומיות מן המניין ממש כמו לישון, להתקלח ולעבוד, נוסף לו שם פועל נוסף: "לטנדר". גם אני, מודה באשמה, התמכרתי...

מעולם לא נמשכתי לעולם ההיכרויות באינטרנט, למעשה, נרתעתי ממנו, אבל כפי הנראה אין מזה מנוס. שנים שחברות שלי דוחפות אותי לאתרי ההיכרויות ("ככה מכירים היום / את סתם עקשנית! / גברים כבר כמעט ולא מתחילים עם נשים פנים מול פנים / זה או אינטרנט או שידוך...").
כל מי שמכיר אותי יודע שבשבילי "אינטרנט" ו"שידוך" תמיד היו בגדר מילים גסות. באמת שאיני יודעת למה. בעצם אני כן יודעת: אני חושבת שעמוק בפנים חששתי ממה שזה יגיד עלי שכן הגברים בסייבר ספייס איכשהו תמיד מסתמנים כלוזרים (לא כולם אבל רובם וכידוע הרוב קובע).
נתחיל במראה שלהם: פייר, רוב הגברים באינטרנט נראים לא משהו (לפחות לטעמי) ואם כבר הם נראים טוב אז איכשהו יש להם בדיוק תמונה אחת בפרופיל (מישהו אמר פישי...?).
בדר"כ או שזאת תמונה ממש ממש מוצלחת (כלומר לא באמת מאפיינת את הבחור), במקרה הטוב, או שזו פשוט לא תמונה שלו, במקרה הפחות טוב (ואז את מוצאת את עצמך בדייט של שעתיים מבלי יכולת לחמוק, ושואלת את עצמך הכיצד ייתכן שהעיניים של הבחור הרבה יותר כהות משזכרת ואיך זה שיש לו בלורית ברונטית כשאת כמעט בטוחה שהיתה לו קרחת שזופה וסקסית ואת מוכנה להישבע שבהתכתבויות ביניכם לא היה ולו שמץ של "ערסוואטיות"... האם האמנזיה נחה עליך בגיל 30 הצעיר והרענן??). 
אז אולי אני קצת (הרבה) שטחית ומקנה חשיבות לאיך שהקנקן נראה, אלא שגם מה שיש בתוך הקנקן לא ממש ורוד. יעידו הבחורות שרוב הגברים באינטרנט סובלים מפגם אישיותי כזה או אחר:
או שהם ילדים של אמאל'ה או שהם חוששים ממחוייבות או שהם לא יוצאים מגבולות ת"א (כי למה לטרוח אם יש בחורות גם במרחק יריקה...) או שהם חובבי "גולדן שאוור" (משתדלת לא לשפוט) ובחורה שגם ככה מתקשה למצוא זוגיות, הדבר האחרון שהיא צריכה זה לוזר שיעמיק לה את חוסר הביטחון העצמי. כי הרי אם אני יוצאת עם לוזר, מה זה אומר עלי...??
אבל כשכל החברות כבר נשואות (או עם רגל אחת בחופה) את, הרווקה האחרונה, מתחילה להרחיב אופקים ולתת צ'אנס לדברים שתמיד שללת. לא בהכרח כי את נואשת (נו טוב, אולי קצת מיואשת)  אלא אולי כי את טיפה חוששת (בכל זאת הטפטוף העיקש בנוסח "את בררנית מדי", "אם רק תתני צ'אנס" ו- "את לא תישארי צעירה לנצח" כנראה מחלחל בסופו של דבר) ובעיקר משועממת (בכל זאת, החברות שלך עסוקות).  או אז, גם העיקשת בבנות שלא העזה לשקול בכלל את האפשרות של היכרות באינטרנט פתאום כבר לא עיקשת כל כך. פתאום היא מחליטה לבחון עוד אופציות ולו כדי להרגיע לעצמה את המצפון (ולאמא שלה את הלחץ) שהיא באמת מנסה ושאם נגזר עליה לחיות "100 שנים של בדידות" לפחות זה מגורל אכזר ולא מאגו מנופח. סוג של רומנטיזציה בגרוש...
אני זוכרת איך פעם אחת חברה שלי ממש השתפכה על בחור שהיא יצאה איתו, ואני לא יודעת אם היא היתה משכנעת מהרגיל או שאני הייתי בודדה מהרגיל אבל משהו בי התעורר (גם טרילוגיית "50 גוונים של אפור" תרמה את חלקה ודחפה אותי אל עבר התנסויות חדשות. בכל זאת, בחורה חרמנית נוטה להיות פחות בררנית, לפחות בנקודת ההתחלה...).
אז אחרי לא מעט התלבטויות, קצת שינוי גישה וקצת אידיאליזציה של הפורמט על ידי החברות השתכנעתי והחלטתי לבקר בעולם הסייבר. אבל הפעם באמת לנסות. לא סתם לפתוח פרופיל ואז לשכוח ממנו כמו שקרה בעבר, אלא באמת לענות לפניות ולדבר עם הבחורים ואולי אפילו, השם ישמור, להיפגש איתם.
זה לא ארך הרבה זמן ומהמעט שהתקשקשתי שם עם בחורים פוטנציאליים לא יצא כלום מלבד דייט אחד ויחיד עם גמד מתנשא ויהיר שהיהירות שלו היתה הרבה יותר גבוהה מהגובה שלו. האכזבה מהמעבר החד משיחות קולחות איתו למציאות מבאסת הזכירה לי למה אני ודייטינג ווירטואלי לא מסתדרים. אבל אז שמעתי על ה"טינדר".
ברגיל שלי אני לא בחורה שנוטה לחטוף סטירה ואז לתת את הלחי השנייה אבל היות וכבר הייתי בשוונג של היכרויות באינטרנט החלטתי לתת צ'אנס גם לטינדר. חשבתי לעצמי שאם החלטתי לנסות היכרויות באינטרנט וגיליתי שהן חופרות ושואבות אנרגיות אז אולי דווקא אפליקציית סטוצים תהיה הפתרון המושלם...

בסה"כ אפליקציית "טינדר" סופר נוחה ומאוד ידידותית למשתמש. החל מפתיחת הפרופיל, ששואב את הנתונים מהפייס וממשיך בהתניידות בה. את בוחרת את התמונות הכי סקסיות שלך, כאלה שמדגישות את נכסייך, מאלתרת איזה סטטוס שנון ופלרטטני (למרות שאחרי שעשרה בחורים רושמים "סטטוס שנון ומרשים על מהות החיים" כדי להתחכם זה כבר הרבה פחות שנון) ומתחילה לטנדר.
מהר מאוד נוכחתי לראות שהבחורים שם קורצו מחומר אחר, לפחות מבחינה חיצונית (או שפשוט הסלקציה חסרת הבושה עשתה את שלה וגרמה לי מראש לסמן רק את אלו שהיו לטעמי).
בהתחלה לא מרגיש נעים להחליק את האצבע שמאלה (לדלג על הפרופיל) כי מי אני שאחפף את הבחור שבתמונה? אבל מהר מאוד מתגברים על המבוכה ועל ייסורי המצפון. זה הולך ונעשה קל יותר כשהבחורים מהצד השני לא טורחים לענות או לסיים את השיחה שפיתחתם או כשאת רואה שאין מאצ', כלומר, הבחור החמוד שעשית לו "הנחה" על המפרצים שכבר בולטים לו, לא סימן עלייך לייק ("הייצור הזה פסל אותי?? כאילו מה נראה לו?").  לאט ובהדרגה את מתחילה להפנים את הקו המנחה של האפליקציה: בחירה שטחית לחלוטין על סמך משיכה פיזית בלבד.
 ועם זאת אני עדיין מופתעת בכל פעם מחדש מהישירות שלהם. אולי כי עמוק בתוכי אני עדיין תמימה, עדיין טהורה ועדיין מתקשה להאמין שהכבוד המינימאלי שגבר צריך להפגין כלפי אישה (גם אם הם משדרים על אותו הגל של מין מזדמן) הולך ונמוג מן העולם.... בנות, האבירות בהחלט מתה.
אז נכון, מצד אחד אני שם בשביל הבידור. אני שם בשביל לזרום, לבחון גבולות, להשלים פערים ובעיקר פשוט ליהנות. אבל ההפקרות שמתרחשת שם, בעולם הווירטואלי היממה אותי לגמרי. בחורים שמזמינים אותך אליהם הביתה מבלי שהם יודעים אפילו את שמך המלא ("ואם אני רוצחת סדרתית? לא את לא, הפרופיל שלך אמין ואת חמודה וזורמת"), או מבלי שאיכפת להם שאת דווקא לא שוללת להגיע אליהם הביתה אבל חוששת לעשות זאת וזקוקה לאיזו הכרות מוקדמת במקום פומבי ("אבל בירה במקום פומבי זה כמו דייט ואין לי כוח לדייטים...").
תקראו לי פרנואידית אבל אני סבורה שאסור להקל ראש גם אם מדובר "רק" בסטוץ.
חשבתי שאני "כבדה" ושקולה מדי (ואני אכן כזאת בדר"כ) ושעלי פשוט לזרום (הרי בגלל זה הורדתי את האפליקציה) אבל לפני כמה ימים קיבלתי את הגושפנקא שלי ששיקול דעת זה לא בהכרח רע, כשבאינטרנט רצה כתבה על גבר שהואשם בשימוש חוזר בסם אונס. ע"פ תמונת החשוד אני יכולה לומר בביטחון של לפחות 93% שראיתי אותו בטינדר... על זה נאמר "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרייך".
אז נכון, יש שיגידו שאני מתחסדת וידרשו לדעת למה בכלל הורדתי את האפליקציה הזאת שמהותה מאוד ברורה ולא מתנצלת (אפילו בויקיפדיה היא מוגדרת כאפליקציה שהשימוש הנפוץ בה הוא מציאת בני זוג לפגישה חד פעמית...), אבל כנראה שעמוק בפנים, כאדם ובעיקר כבחורה, עדיין קשה לי להשלים עם שוק הבשר הזה של המאה ה- 21.
לתומי חשבתי שגם אם מדובר "רק" בסטוץ עדיין אפשר להפגין איזושהי חיבה בסיסית ושיזיזות אפשר לנהל קצת בקלאסה. מסתבר שטעיתי וכנראה שאני חבה את התודה על ההתפכחות הזאת שלי לאדון שנכנה אותו בשם "טאצ'דאון" (השם המלא שמור במערכת).

ועם כל זאת אני עדיין שם.... עדיין מטנדרת ומקווה שאולי, רק אולי, ימצא מישהו בצד השני שבדומה אלי טיפה משקר לעצמו שהוא שם רק למטרת סקס. שבדומה אלי הוא אמנם מחפש הנאה רגעית אבל בתוך תוכו הוא מייחל גם לקצת רגש.

בסופו של יום, כנראה שאני קצת כמו טינדרלה..... מסתובבת בזוהמה ומחכה לנסיך שיבוא ;)