בן זוגי ואני התחלנו כזוג מלא יומרות ונטול טלוויזיה. מדי ערב היינו חוזרים לביתנו הקט, יושבים על כוס קפה (או במקרה ההתמכרותי שלי- כוס קוקה קולה אדומה ושאף אחד לא יגיד לי אחרת), מנהלים שיחה סמי-קולחת – עד אותו יום הרה גורל בו ניסה הוא למצוא משחק בצפייה ישירה ונכשל.

לא עברו יומיים וכבר מיטב הטכנאים עבדו בפרך בסלון ביתנו להתקנת הממיר המיוחל. נכון לכתיבת שורות אלו, מתחוללת מלחמת חורמה ביני לבין מיטב השידורים החוזרים של חברת הלווינים. יותר נכון, מלחמה על דקה-שתיים של תשומת לב טהורה, נקייה ממוזיקת רקע של הישרדות וי.איי.פי ויציע העיתונות.

מסקר שנאלצתי לערוך בקרב מכריי או יותר נכון בקרב מכרותיי, גיליתי שבאופן סטטיסטי כמעט כולנו סובלות מאותה הבעיה ואני מנצלת במה יקרה זו לשאול- מה יכול להיות כה מרתק במשחק כדור יד בין הפועל ירוחם למכבי נס ציונה שגורם לכם להיות מרותקים למסך בעיניים פעורות כשריר נוזל מצד הפה טיפין טיפין על גבי חולצת העבודה שכמובן לא היה לכם זמן להחליף מהחשש הכביר להפסיד דקה בשידור ההיסטורי הזה?!
 

לפני כמה זמן היה לי העונג המפוקפק לקרוא מאמר על מחקר שבבסיסו אמר כי בסופו של כל יום נשים חייבות להגיע הביתה ולהוציא קיטור על מנת לשחרר אנדורפינים ואילו מדעית גברים חייבים ההפך (כמובן)- לחזור הביתה ולהרקב מול הטלוויזיה בשקט בשקט.

בהמשך למחקר זה גיליתי גם (הודות לד"ר לואן בריזנדיין) שבממוצע נשים מדברות כמעט פי 3 מגברים, כשהאישה הממוצעת מדברת עד 20 אלף מילים ביום, ואילו אצלכם הטסטוסטרון ככל הנראה מפחית את גודל החלק במוח שמופקד על השמיעה, מה שמאפשר לגברים להפוך לשק של עור, עצמות ופירורי בורקס שמלכלך לי את הסלון החדש.

גברים יקרים, האנדרופינים שלנו צריכים להשתחרר. האין מספיק אהבה בלבכם המקומט לתת לאנדורפינים שלנו לפרוץ? האם עשר הדקות הללו בהן נעיז להפריע למנוחתכם בשטויות כמו כסף, עבודה, חשבונות, ריב עם הBFF באמת כאלה נוראיות? האם זה שווה את השעות שיבואו אחר כך, בהן אתם יודעים שנציק לכם, נבכה שאתם לא אוהבים אותנו מספיק ולא נותנים לנו את היחס המגיע.

תנו לנו עשר דקות. תקשיבו לסיפור המייגע על היום הנורא שעברנו בעבודה כי לא היה חלב סויה. תחוו דעה על העובדה שחברה שלנו קנתה בדיוק את אותן הנעליים ואיך לעזאזל היא עושה לנו את זה?! טייק דה פאנץ. דו דה דיד. אני מבטיחה לכם אחר כך שעות התרפקות על עוד פרק של היפה והחנון וחדשות הספורט. אם תצליחו להעמיד פנים ממש ממש טוב, אולי תוכלו להתרפק גם על משהו אחר הלילה.