יום אחד..זה יקרה,
אני לא יודעת מתי ואיך..אבל זה פשוט יתרחש.
אחרי כל החס וחלילות,הבן פורת יוסף,התפילות והחמסות..
גם תורי יגיע למות.

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד,
להיות משהו בחייו של האחר ובחיינו אנו.
לא משנה כמות הנכסים, או היכולת להגיע להישגים,
הרי אף אחד מאיתנו לא באמת שקוף לא משנה במה הוא עוסק, לכולנו יש סביבה,חברה ומשפחה,
אם פצעתם,פגעתם,רמסתם,העלבתם,זילזלתם, שפטתם..זה באמת מי שאתם, זה מה שאתם מביאים אתכם.

אני לא כאן כדי לכבוש אדמה,
אני כאן כדי לכתוב לכל אחד ואחת מכם את הנשמה.
וגם אני רצף של טעיות,
אבל אין לי אגו אני חייבת להודות.
לא מעניין אותי איך אני מצטיירת חומרית..
חשוב לי לגעת בכם רגשית.

אני שם וגם אם לא אני משתדלת,
אני לפעמים מדברת הרבה אבל גם מעומק הנשמה מתנצלת,
אני אנושית וזה בסדר,
על נוחכותכם אני בחיים לא אוותר.

אולי בשביל כל אחד אחר המחשבה על נפש מתנתקת מגוף רחוקה..
אך לצערי נולדתי יותר מידי עמוקה,
ויכול להיות שאני כנראה אף פעם לא אבנה ארמונות,
אבל יודעת בוודאות מה איזו הרגשה השארתי לאנושות.

יום אחד אני לא אהיה כאן..אבל אמשיך להתקיים.
ואם אי פעם חלמתם על חי נצח אז זה אפשרי..
פשוט להבין שהכל כאן אנושי וזה כל הדיבור,
כי כשלא נהיה פה אני מבטיחה לכם בברור..
שהדבר היחידי שתשאירו באמת,
זה איך גרמתם להרגיש..
ואם זה עוצמתי..? זה אף פעם לא מת!