אסונות טבע הם חלק מאותם אירועיים גלובליים שכל אחד יכול להזהדות עימם, להרגיש את הפגיעה ולהשליך אותה על עצמו.
לא שתיכננתי לבקר ביפן בתקופה הקרובה וגם לא כל כך דוברת את השפה, שלא לדבר על להכיר את התרבות העשירה שמלבד גיישות ופריחות עצי דובדבן אין לי יותר מושג,סושי אני אוהבת ויודעת להכין...
אני לא מכירה את הצדדים השליליים, אני לא מכירה את הפוליטיקות וגם לא את האנשים שנפגעו כתוצאה מהאסון, אבל כואב לי קצת בלב, שכאן ישנם אנשים מחוסרי בית
בעוד לי חם ונעים במזגן.
כולי תקווה כי יגיע לאותם אנשים סיוע הולם ושיקום מצד אירגונים, התנדבויות, תרומות וממשלת יפן כמובן.
יפן יפן, את עוד כאן? מה שנראה כמו גל קטן על מסך הטלביזיה, כשהוא מוחק והורס שטחים ענקיים לא נקלט לי, איך מכונית כל כך קלה וחסרת כוח,
איך בתים שלמים נהרסים, כוחו של טבע יוצא מאיזון, מפר אותו ומשיב אותו חזרה, גל בא, רגיעה, הרס, שיקום וחוזר חלילה.
זהו שוב לקח לחברה האנושית על התארגנות למצבי חירום ושוב כמה בני אנוש מתגלים כחסרי אונים מול כוחות הטבע ההרסניים אשר אינם שלובים בהרמוניה עם המין האנושי ואורח חייו.
וקצת אופטימיות על המציאות המרה.. פריחת דובדבן... יפן תחזיקי מעמד.