בוערת היא בעצמות,
וכמעט מאיימת להמיסן.
עזה כהיצמדותינו לחיים,
אולי מפני שהיא- החיים.
היא והאהבה- כצמד רעים הן-
שותפות נאמנות לגורל,
ומזינות זו את זו.
חייתית וייצרית היא בבסיסה,
אולם תגרור אותנו גם לענוגות הפנים,
לתמימות.
בתוליותה באופייה,
אך מנוסחת היא היטב במטרותיה,
ברצונותיה.
אולם עלינו לדעת, שבהשתלטותה
תהפוך היא את מאוויה שלה,
לערכים הנשגבים שלנו.
כי עבורה אין תכלית רבה לגוף-
כלי נבוב הוא להתבטאות,
למגע- עם תאומתה הזהה,
השוכנת כמוה,
בכלי חלול אחר.
ולה, לא יוכל דבר-
רק מוות אכזר.
הוא שיפילה,
הוא שידכאה.
אותה הגוף יכנה רודן,
ואנו- תשוקה עזה.