הכלל הוא: לפי היחס שלנו אל סיבת הכאב כך נחווה את עוצמתו. אם נתייחס אליו כתופעה סתמית חסרת תוכן וחסרת משמעות, ולא נמצא בה שום ערך או תועלת, אז נפשנו לא תוכל לסבול את הכאב, וכל מפגש שלנו איתו יחדד את עוצמתו. אנו נרגיש כל הזמן רק את החסרון שבו ואת הצער והמכאובים שהוא גורם לנו.

לעומת זאת, אם נמצא משמעות חיובית לכאב, אם נבין שיש לו תפקיד חיובי, שהוא נשלח אלינו כדי לקדם אותנו וכדי להטיב לנו, אז לא נהיה מרוכזים בצד השלילי שלו, אלא בערך החיובי שלו, וזה עצמו יסיח את דעתנו מהתחושה הצורבת של הכאב.

אלו משמעויות חיוביות יכולות להיות לכאב?

נציג שתי דוגמאות, אחת בתחום הכאב הפיזי והשניה בתחום הכאב הנפשי:

א. אדם שסובל מכאבי גב. אם הוא יאמר לעצמו: הנה הגב כואב, זה איתות של הגוף שעלי לעשות יותר פעילות גופנית ולשפר את אורח החיים שלי. המחשבה הזו תידד אותו עם הכאב, הוא ישמח ויודה לכאב שבא כעת ולא נתן לגוף להמשיך להתדרדר עד שכבר לא היתה תקנה.

ב. אדם שחש מתח ביחסים עם בן או בת זוגו, מרגיש שהאהבה נחלשה וסתמיות כואבת ממלאת את היחסים הזוגיים, אם הוא יאמר לעצמו: הנה הנפש מאותת לי שעלי להעמיק את הקשר עם בן או בת זוגי, להשקיע בו יותר ולטפח אותו. מחשבה זו תמריץ אותו לעשות דברים שבסופו של דבר יהפכו את הזוגיות שלו ליפה ועמוקה יותר. יחס כזה לקושי ולכאב תעורר בו שמחה על הכאב, כי הוא יודע שבזכותו יהפכו חייו ליפים יותר.

במאמרים הבאים נראה דוגמאות עמוקות מורכבות יותר.