בעת התעסקותנו עם רגשות הזולת עלינו להבין זאת.
בעת ניסיון להבין את רגשות בן או בת זוגינו. או את רגשות ילדנו. חברינו. או ריגשותיו של כל אדם מהסובבים אותנו. עלינו לדעת ולהבין את רגישותם של הרגשות.
כמו בניתוח לב פתוח...
אין מקום לטעויות...
הכל מאוד רגיש. מורכב. עדין.
תנועה לא נכונה. רגע של חוסר אחריות. חוסר תשומת לב או זלזול. אחריתה הרס מוחלט!
מוות!!!
אין דרך חזרה!!!

ליבנו הוא החלק הרגיש ביותר בגופנו...
ליבנו הוא גם הרגיש ביותר בנפשנו...
וכאשר אנו פותחים אותו כלפי אדם אחר... כאשר אנו נותנים לאחר להכנס אליו ולנגוע בעצבים הרגישים שבו. אין זה אלא כי אנחנו סומכים ידינו על אותו אדם. שיבין את רגישותם של התאים הקטנים ואת האחריות העצומה שבטיפול בהם.
וכאשר אנחנו כחברים נאמנים מתייחסים אל רגשות הזולת בחוסר אחריות...
לא חלילה מתוך רצון להרע!!!
רק תנועה קטנה לא נכונה! רגע קטן של חוסר אחריות! חוסר תשומת לב!!!
וכל שכן זלזול!!!
מעלנו בנאמנותנו כחברים.

הנזק נעשה! אין דרך חזרה...

הענקנו לאדם ששם נפשו בכפו וסמך עלינו - הרס נפשי...
במו ידנו שברנו לרסיסים את ליבו השבור גם כך.
את אותו לב שהוא הפקיד בידנו על מנת שנאחה את שבריו.

נכון... לא תמיד כל כך מתחשק לנו להקשיב. או לשמוע את צרותיו של הזולת.אם הוא בן או בת זוגינו. או ילדינו. או של כל אדם אחר בסביבתנו.

אבל לא צריך לפגוע!
זה לא המקום לזלזל!
זה לא צודק לרצוח את זולתנו נפש רק בגלל שכרגע לא בא לנו להיות שם בשבילו...
אפשר להסביר את זה במילים יפות. מבלי לפגוע או להרוס.
אנחנו חייבים לזכור:
אנחנו בניתוח לב פתוח!!!
אין מקום לטעויות!!!