באופק הים הכחול
עיני ילד קטן משקיפות על החול
מחפשות הן דבר מה,
מנסות לגשש
מבט של תקווה כה חמה 
לופת בחוזקה את הלב,
אך לאט לאט שב ומתייאש
ובפנים שוב שורר הכאב...

ברגליים כושלות עוזב את החוף
מבט אחרון, מתקשה לעטוף
את השביל האחרון המחזיר אל העיר
הוא מפנה את פניו אל הקיר
ובשקט לוחש: "גם היום אבא לא בא."
אין מילים לתאר את גודל האכזבה...

ברחוב ססגוני, פורח ומואר
בית מהודר, כל כולו מפואר
נכנס הילד אל ביתו הרחב
עם עוזרת הבית, טבח וכלבלב
אך הלב שם בפנים מתכווץ,
שום דבר כאן לא קורץ
הן אמא שם בעבודה
"ואולי כבר שכחה שאני ילדה?!"
"ואבא?! כבר שנים זה הלך לו
אל הצעה שקסמה לו, ברח לארץ "לעולם לא"

תמיד הוא הולך, צועד על החוף
כל כולו תקווה שאבא ישוב ואותו יאפוף
שאמא תקבלו בחיוך חם ואוהב
ואפילו אם יצטרך לדור בדירת עוני,
בלי משחקים ופינוקים שהוא כל כך אוהב
העיקר שיהיה שם רק את אבא אמא ואני...

ובלילה כשאמא מהעבודה חוזרת
הוא מכוסה בשמיכה ולידו העוזרת
רוצה לה לומר כי רק אותה הוא אוהב,
לצידה מעוניין להיות בוקר וערב
אך את המחשבות הוא מדחיק
רק לא להציק
לאמא שמחפשת רק להרוויח ולתת
כי רק הכסף אותה יעשה מאושרת.

בפינה מרוחקת, שכונת העוני בעיר
שוכב לו ילד על מצע כה ישן וקריר
רק מרק נכנס לפיו היום
ומקווה הוא שאוכל יותר טוב יגיע בחלום...

אך מנגינה נעימה נשמעת בביתו
אמא מחוייכת, ואבא לצידו
משפחה אדוקה, אוהבת ותומכת
תמיד יש יד מלווה והורים כה שמחים
הכסף דליל, אך בלב כה נעים
הן תמיד זה עם זה בכל דרך הולכים...

אז אמנם כסף יכול לקנות דירה ונוחות של תנאים
אולי אף מאפשר לעוף כמעט לשחקים,
אך יש דבר אחד אותו הכסף לא יכול לרכוש
דבר עליו האדם צריך לעמול ולכבוש
את האושר האמיתי המוקרן מהלב,
ולחוש באמת מה זה לב אוהב...!